מקטע 14
מסגד סידנא עלי וצריחו הגבוה מציינים את הקצה הצפוני של מקטע 14. השביל עובר למרגלות מצוק כורכר מרשים וחופי הרחצה של הרצליה, חוצה את המרינה ועולה בטיילת סלולה לרכס הכורכר של תל ברוך, המספק תצפיות יפהפיות על חופי תל אביב. שביל הים רוכב כאן על סימוני שביל ישראל ושני השבילים במקטע הזה חופפים לגמרי זה לזה.
מידע שימושי
מידע שימושי
מרחבת החניה שליד מסגד סידנא עלי נצעד בטיילת הסלולה. נעבור ליד בית הקברות המוסלמי, נאגף את המסגד ממזרח ומיד אחריו נרד בדרך הסלולה והתלולה אל חוף סידנא עלי. נצעד דרומה למרגלות רכס הכורכר התלול. גדר חוסמת את ההתקרבות למצוק מחשש לקריסתו.
נחלוף על פי חוף הדרון וחוף זבולון. בחוף הרחצה הבא, חוף אכדיה צפון, נוכל לבחור אם להמשיך לצעוד לאורך החוף, או בטיילת סלולה מקבילה לחוף. נחלוף על פני אכדיה מרכז ואכדיה דרום, שם נמצא גם חוף מיוחד לכלבים. כאן, מי שצעד לאורך החוף יצא ממנו דרומה ויפגוש את שביל ישראל בטיילת. שביל ישראל עובר לצד המרינה, לצד מסעדות וקניון ארנה ופוגש את חוף שבעת הכוכבים. בגבעה המתנשאת מעל לקניון הארנה נמצא תל מיכל. עד כה צעדנו כ־4 ק"מ.
מחוף שבעת הכוכבים נמשיך דרומה לאורך החוף המצוקי. נחלוף על פני החוף הנפרד ולאחר 1.4 ק"מ נגיע לטיילת סלולה. כאן נכנס שביל הים לתחום העיר תל אביב. אפשר להמשיך לאורך החוף, או בטיילת, הסלולה עד הקצה הדרומי של מקטע 14. שביל ישראל עובר בטיילת ואנו נעקוב אחריו.
הטיילת עולה לחוף הצוק. כ־400 מ' מדרום לסוכת המציל נמצאת מרפסת תצפית הצופה על החוף. מכאן הטיילת עולה לראש המצוק החופי ולאורכה. נחלוף על פני מצללה המשקיפה על הים מגבוה ועל שתי מצללות המאפשרות מנוחה ואחריהן, ליד המחנה הצבאי הקטן נגיע למצפור הצוק – תצפית מרהיבה על החוף בין הרצליה לתל אביב, יפו ואף למגדלים הגבוהים של בת ים. מכאן יורדים בשני גרמי מדרגות (יש אפשרות למעקף נגיש) לעוד מצללה. ממזרח לנו, בלתי מורגש בנוף, נמצא תל רקית.
חולפים על פני מסגרת עץ גדולה, מעין מסגרת ל"תמונה" של הים התיכון הנראה מאחוריה, ומגיעים לראש חזית רכס הכורכר – נקודת תצפית מרהיבה על חוף תל ברוך, ארובת תחנת הכוח רדינג, אזור המרינה של תל אביב ובאופק – יפו. עתה לא נותר לנו אלא להשלים את החלק הדרומי של המקטע, 2.7 ק"מ, שבמהלכו נחלוף על פני חוף תל ברוך, נצעד בגשר המעגנה של חברת החשמל ונגיע למצד הירקון (תל כודאדי), הצופה על גני התערוכה, ועל שפך הירקון לים. הנה, לפנינו גם גשר ווקופ, החוצה את הירקון מצד לצד, נקודת הקצה הדרומי של מקטע 14.
גשר ווקופ, החוצה את הירקון מצד לצד, נצעד צפונה אל מצר הירקון (תל כודאדי), הצופה על גני התערוכה ועל שפך הירקון לים. מכאן נמשיך צפונה לאורך החלק הדרומי של המקטע, כ־2.7 ק"מ, שבמהלכו נחלוף על פני גשר המעגנה של חברת החשמל וחוף תל ברוך. נעלה לראש חזית רכס הכורכר, לנקודת תצפית מרהיבה על חוף תל ברוך, ארובת תחנת הכוח רדינג, אזור המרינה של תל אביב ובאופק – יפו.
נמשיך צפונה ונחלוף על פני מסגרת עץ גדולה, מעין מסגרת ל"תמונה" של הים התיכון הנראה מאחוריה. ממזרח לנו, בלתי מורגש בנוף, נמצא תל רקית. בהמשך נרד בשני גרמי מדרגות (יש אפשרות למעקף נגיש) ונגיע למצללה נוספת. משם נעלה אל ראש המצוק החופי, לאורך הטיילת. בדרך נחלוף על פני שתי מצללות המאפשרות מנוחה ועל פני מצללה המשקיפה על הים מגבוה. ליד המחנה הצבאי הקטן נגיע למצפור הצוק – תצפית מרהיבה על החוף בין תל אביב להרצליה, יפו ואף למגדלים הגבוהים של בת ים. כ־400 מ' מצפון לסוכת המציל נמצאת מרפסת תצפית הצופה על החוף. מכאן הטיילת יורדת לחוף הצוק.
נמשיך צפונה לאורך החוף או בטיילת, הסלולה עד הקצה הצפוני של מקטע 14. שביל ישראל עובר בטיילת ואנו נעקוב אחריו. לאחר כ־1.4 ק"מ נגיע לטיילת סלולה, ומכאן נכנס שביל הים לתחום העיר תל אביב. נמשיך צפונה לאורך החוף המצוקי, נחלוף על פני החוף הנפרד ונגיע לחוף שבעת הכוכבים.
מחוף שבעת הכוכבים נמשיך צפונה. שביל ישראל עובר לצד המרינה, לצד מסעדות וקניון ארנה. בגבעה המתנשאת מעל לקניון הארנה נמצא תל מיכל. נחלוף על פני אכדיה דרום, שם נמצא גם חוף מיוחד לכלבים, אכדיה מרכז ואכדיה צפון. עד כאן צעדנו כ־4 ק"מ.
בחוף אכדיה צפון נוכל לבחור אם להמשיך לצעוד לאורך החוף או בטיילת סלולה המקבילה לחוף. נמשיך צפונה ונחלוף על פני חוף זבולון וחוף הדרון. נמשיך למרגלות רכס הכורכר התלול, כאשר גדר חוסמת את ההתקרבות למצוק מחשש לקריסתו. בהמשך נגיע לחוף סידנא עלי. נעלה בדרך הסלולה והתלולה מהחוף, נאגף את מסגד סידנא עלי ממערב ונחלוף ליד בית הקברות המוסלמי. משם נמשיך בטיילת הסלולה עד רחבת החניה שליד המסגד – נקודת הקצה הצפונית של המסלול.
מקטע זה של שביל הים חופף כולו לשביל ישראל. ההליכה ברובה בטיילת סלולה, והשביל ברור לגמרי, ומסומן בהתאם לכך בדלילות יחסית בסימוני שביל ישראל.
מגדל הצריח הגבוה, המתנשא בראש מצוק החוף מתוך מבנה עצום, דמוי מבצר, מציין את המסגד המפורסם של סידנא עלי (אדוננו עלי). העילה להקמת המסגד כאן היא קברו של עלי אבן־עלם, הנמצא בחצר המסגד. על פי המסורת המוסלמית, עלי אבן־עלם נלחם בקרב נגד הצלבנים, שהתחולל ליד תל ארסוף הסמוך (1081 לספירה). עלי, שייחוסו המשפחתי מגיע עד לח'ליף עמר אבן אל־ח'טאב, מיורשי מוחמד, נהרג במהלך הקרב והפך לשהיד.
מבנים מוסלמיים, רחוקים מכל יישוב, קיימים במקומות אחרים במישור החוף. מבנים אלה התפתחו ממצודות (ריבאטים) שנועדו לפקוח עין על הים, שמא יבואו הצלבנים באוניותיהם וינסו לכבוש שוב את הארץ.
בסקר שנערך באתר נמצאו חרסים מן התקופות הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית. במרכז המבנה יש חצר מרוצפת גדולה, מוקפת חדרים בשתי קומות ומגדלים בפינותיה. בדרום החצר נמצא קבר קדוש ומחראב. הפתח נמצא בצלע הצפונית, ולידו צריח המסגד. מצפון לחצר נמצאים חדרים נוספים ובאר מתומנת. המסגד וחלקים רבים במתחם נבנו בתקופה העות'מאנית. באותם ימים היה מעגן למרגלות המסגד וממנו ייצאו אבטיחים למצרים.
עד לקום המדינה נהגו ערבים לעלות לרגל לסידנא עלי. במיוחד היה הדבר מקובל בתקופת הקיץ. אז נערכה במקום "זיארה" של ממש - חגיגה שבה השתתפו אנשים רבים אשר ציינו את סוף עונת האבטיחים. גם כיום, בעיקר בחגים המוסלמיים ובימי שישי, מגיעים לכאן מוסלמים רבים לתפילה, מעין החזרת עטרה ליושנה.
במלחמת העולם הראשונה הפגיז הצבא הבריטי את האזור מהים וצריח המסגד נהרס בחלקו. הצריח נבנה מחדש בשנת 1936. במלחמת העצמאות פונו ערביי הכפר אל־חרם, ששכן ליד המסגד. במשך כ־40 שנה עמד במסגד בשממונו, ולאחר מאבק משפטי הוחזר ידי הקהילה המוסלמית והווקף והחלו עבודות שיקום נרחבות.
בין המסגד למצוק הים נותרו שרידי בית קברות מוסלמי, המוגדר אתר עתיקות. הכניסה למסגד מכיוון צפון. המסגד פתוח למבקרים מחוץ לשעות התפילה. יש להקפיד על לבוש צנוע.
מגדל מים מימי המנדט
מדרום למסגד סידנא עלי מתנשא מגדל מים שנבנה בימי המנדט הבריטי. המבנים העזובים שבקרבתו שימשו בעבר את מחנה רשף של תנועות הנוער, שניהלה עיריית הרצליה. המחנה ננטש בתחילת שנות ה־2000.
בראש המצוק שמצפון למבני מחנה רשף נותרה בתה חופית של סירה קוצנית, מתנן שעיר וקורנית מקורקפת, אליהם נלווים צמחי חוף אופייניים, וביניהם אטד החוף ושפע פרחי חבצלת החוף. עוד צומחים כאן עדעד רותמי, פרגה צהובה, קריתמון ימי ואהל הגבישים.
מעט ממזרח למרינה מתנשא תל מיכל, וכדאי לעלות לראשו כדי ליהנות מהתצפית היה שהוא מעניק על המרינה ועל הסביבה. התל נמצא בראש מצוק, שחלקו המערבי נפגע בשל סלילת הכביש שלמרגלותיו.
תל מיכל הוא אתר ארכיאולוגי. שמו המקורי של היישוב ששכן כאן אינו ידוע. הוא כונה בערבית דְהרת מכמיש, שם שאולי נגזר מהאל הפיניקי מכליש, הידוע גם בשם מכל. הממצאים הקדומים ביותר שנמצאו בתל שייכים לתקופת הברונזה התיכונה II (1750־1550 לפנה"ס). תל מיכל שכן בחלק הגבעה הקרוב לים והיה אז תחנת מסחר שסחרה בעיקר עם קפריסין ויישובי הים האיגאי. חלק מהתל קרס כבר אז, והתושבים מילאו את החסר בעפר. היישוב ננטש במאה ה־14 לפנה"ס.
בתקופת הברזל, בסוף המאה ה־11 לפנה"ס, או בתחילת המאה ה־10 לפנה"ס התחדש היישוב בתל והתפשט לשלוש הגבעות שממזרח לחזית הפונה לים. מתקופה זו התגלו שרידי מקדש ומבנים נוספים. ייתכן גם שהפיניקים היו מעורבים בהקמת היישוב. בסוף המאה ה־8 ננטש האתר לכ־150 שנה.
בתקופה הפרסית (539־334 לפנה"ס) הגיע היישוב בתל מיכל לשיא שגשוגו, בעיקר בשל התפתחות המסחר עם מזרח הים התיכון. היישוב נהרס, אולי במרד המצרי בפרס (459 לפנה"ס), אך נבנה מחדש אף בקנה מידה גדול יותר. התגלו בו כבשנים לייצור חרס, שרידי מקדש פיניקי שהיה פעיל עד למאה ה־2 לפנה"ס, עשרות צלמיות חרס ושרידי בית קברות שבו נחשפו כ־120 קברים.
אין עדות לחורבן היישוב בסוף התקופה הפרסית, אך היישוב בתקופה ההלניסטית הסתפק במצודה גדולה ולצדה כמה מבני מגורים, שהמשיכו את מסורת הפולחן במקדש הקודם. נראה כי יוחנן הורקנוס החשמונאי החריב את היישוב והקים על מקומו מצודה. בתקופה הרומאית נבנתה במקום מצודה גדול היותר. בתקופה הערבית הקדומה פעל במקום מגדל שמירה, ולמעט סימנים דלים ליישוב מאוחר יותר בימי הביניים, פסק היישוב בתל.
המרינה משתרעת על פני שטח של כ-500 דונם ויש בה 680 מקומות עגינה. יש בה משטרת גבולות ומכס, מבנים לחינוך ימי שטחים ציבור, מסעדות וחנויות. שטח המרינה פתוח לקהל הרחב ואפשר ללכת לאורכו של שובר הגלים, שאורכו יותר מקילומטר והוא מתפקד כמעין טיילת. צמוד למרינה נמצא קניון ארנה הרצליה.
חוף הרחצה הצפוני בתל אביב ולידו רחבת חניה ענקית, פטורה מתשלום. המסעדה שבחוף פועלת כל ימות השנה. המבנה הגדול שמזרח לחוף הוא סי אנד סאן – פרויקט יוקרתי למגורים ולמלונאות. הפרויקט ספג ביקורת ציבורית בשל קרבתו לקו החוף ופגיעתו הנופית.
מצללה ונקודת תצפית הצופה על המרחב שבין הרצליה ליפו. המצפור נמצא ליד מחנה צבאי. ממזרח למצפור, בין בתרונות החמרה, נמצא תל רקית (תל א־רוקטי). במקום התגלו שרידים של מחנות פרהיסטוריים. בימי מלחמת העולם הראשונה בנו כאן הטורקים עמדת ארטילריה, כחלק מניסיונותיהם לייצב קו הגנה מצפון לירקון, כנגד הצבא הבריטי שהתקדם מדרום. באזור התל שכן בעבר מקאם בשם שיח' סעיד אל-קורעאני שעל שמו נקרא השבט הבדואיא קורעאן שהתגורר באזור עד מלחמת העצמאות.
נקודת תצפית יפה הצפונה מצפון על חוף תל ברוך, תחנת הכוח רדינג, יפו והשכונות הצפוניות של תל אביב.
טיילת סלולה מלווה את החוף לכל אורכו של החוף התל אביבי. הטיילת נגישה לעגלות, אם כי בקטעים התלולים צריך מלווה שיהיה לעזר). בצד הטיילת הותקנו ספסלים, מצללות, מצפורים וברזיות.
תחנת הכוח הסמוכה לשפך הירקון נקראת על שמו של הלורד רופוס דניאל אייזק, הלורד מרדניג, שהיה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה-20.
תחנת הכוח הראשונה בתל אביב נבנתה בשנת 1938. בנוסף לייצור החשמל, בשטח התחנה פעלו גם סדנאות מחתרתיות לייצור נשק עבור ההגנה. במלחמת העולם השנייה תקף חיל האוויר האיטלקי את התחנה אך לא נגרם לה נזק ניכר. עד מלחמת באוגוסט 1948 נחנכה בתחנה יחידה ייצור נוספת, שמילאה את חסרונה של תחנת נהריים, שהושבתה לאחר שהלגיון הירדני כבש אותה. יחידות ייצור אלה נקראו רדינג א'.
באמצע שנות ה-50 הוקמה באתר תחנת רדינג ב', ובשנת 1956 – רדינג ג', כתחנת גיבוי סודית לשעת חירום בבונקר עמוק. בסוף שנות ה-60 נבנתה באתר תחנת רדינג ד'. מאז יולי 2006 ייצרה התחנה חשמל בגז טבעי.
בשנת 1997 זכה לשימור מבנה תחנת הכוח רדינג א', יצירה ארכיטקטונית מרשימה שנבנתה על פי חזונו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל. באותו זמן תחנת רדינג א' לא הייתה בשימוש שנים רבות. השימור הותיר את הרצפה המקורית, הטורבינות והדוודים. במאי 2014 הודיעה חברת החשמל כי תקים במבנה מוזיאון המורשת של החברה, מרכז מבקרים וחלל לאירועים. אפשר להתרשם מיופיו של המבנה משביל הים. האומן הניו יורקי סטפן אנטונקוס עיצב את ארובת התחנה כפסל סביבתי, המאיר בלילה בשלל צבעים את שמיה של תל אביב.
מצד הירקון (תל כודאדי) צמוד לשפך הירקון, ליד מרפסת תצפית הצופה על שפך הנהר לים ועל גני התערוכה. פרופ' אליעזר סוקניק חפר בתל בימי המנדט וגילה בו שרידי שתי מצודות מהמאה ה־8 לפנה"ס, ששימשו שלוחה קדמית של הנמל שפעל אז בתל קסילה, במעלה הירקון. המצודות הגנו על שפך הנהר ונראה כי היו חלק ממערך מצודות אשוריות שהוקמו לאורך קו החוף.
המצודה חרבה בשנת 732 לפנה"ס, במהלך מסע עונשין של המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי, כנגד הערים שפתחו במרד מיסים. שרידים שהתגלו בחפירות מעידים שבאתר הייתה נוכחות פיניקית מהתקופה הפרסית עד לתקופה הביזנטית.
במצד הירקון מוצב עמוד שיש המנציח את מבצע הצליחה של הבריטים במלחמת העולם הראשונה, וכיבוש העמדות הטורקיות שמצפון לירקון. הבריטים צלחו את הירקון בחסות הלילה שבין 20 ל-21 בדצמבר 1917, לאחר שמבצע צליחה קודם הסתיים בכישלון.
זה היה ליל חורף גשום. שלוש חטיבות של הדיוויזיה ה-52 חצו את הירקון שזרם בעוז, בשלוש נקודות: ליד אצטדיון רמת, באזור כיכר היל בתל אביב ובשפך הירקון. הטורקים הופתעו ועד הבוקר חצו כל הכוחות הרגלים של הדיוויזיה את הנהר והתחפרו בעמדות הטרוקים שנלכדו. בערב כבר התייצב קו החזית החדש מתל רקית במערב (ליד מצפור הצוק) דרך שיח' מוניס, אזור רמת החייל של ימינו ותל קנה, ליד הוד השרון.
לאחר המלחמה החליט מייג'ור ג'נרל ג'ון היל, מפקד הדיוויזיה ה־52, להנציח את הצליחה באמצעות עמודי זיכרון, שהוצבו כל אחד ליד אחת מנקודות הצליחה. עמודי השיש נלקחו מאחד מאתרי העתיקות במישור החוף. זאב ז׳בוטינסקי כתב את נוסח הכיתוב המופיע על העמודים בעברית ובאנגלית. זה הנוסח העברי המופיע על העמוד בשפך הירקון: "בלילה אור לז' טבת התרע"ח (21 בדצמבר 1917) עברה הבריגדה 157 של הדיוויזיה ה-52 את המעברה הזאת ולכדה את העמדות הטורקיות שממולה".
מגדלור תל אביב - ליד מצד הירקון נבנה בשנת 1935 מגדלור תל אביב, או מגדלור רדינג, שנועד להזהיר ספינות המתקרבות לחוף מפני שרטונים. תל כודאדי התגלה בעקבות העבודות להקמת המגדלור. שנה אחר כך, עם הקמת נמל תל אביב, סייע המגדלור לספינות שביקשו להגיע לנמל. המגדלור פסק לפעול בשנת 1966, כאשר פסקה הפעילות בנמל. המגדלור מוכר כאתר מורשת והוא זכה לשיפוץ בשנת 2013.
גשר ווֹקוֹפּ (גשר רדינג) נבנה בשנת 1938 כגשר שירות לאתר הבנייה של תחנת הכוח רדינג.. עם הזמן נתקבע השם "גשר רדינג. באותה שנה הונחה אבן פינה לגשר נוסף ברחוב אוסישקין, בטקס שבו השתתף גם הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ. הגשר המתוכנן לא נבנה באותו זמן ובשלב מסוים הודבק השם ווקופ לגשר רדינג. הטעות השתרשה ואף הונצחה בשלט רשמי, וסר ארתור ווקופ זכה מן ההפקר.
הגשר הראשון היה גשר עץ זמני, שחלקים ממנו נהרסו בסופת גשמים שהתחוללה בנובמבר 1938. הגשר תוקן, אך נעשה ברבות השנים רעוע למדי. בפברואר 1964 החליקה מכונית צבאית מהגשר ונפלה לירקון. חברת החשמל העבירה את הגשר לעירייה, ובמימון חברת החשמל הוא שופץ בשנת 1966. הגשר הזה זכה לתהילת עולם כאשר כיכב בסרט "מציצים" בסצנה המפורסמת "המשפט של אלטמן". בשנת 2001 נבנה הגשר מחדש, להולכי רגל ורוכבי אופניים בלבד, והוא מגשר בין מתחם נמל תל אביב לטיילת תל ברוך.
לא תאמינו כמה דברים מעניינים חושף שביל הים