משפך נחל לכיש לחוף ניצנים

פארק לכיש אשדוד מלווה את חלקו המערבי של נחל לכיש לאורך כ־3 ק"מ, עד לשפכו לים, מדרום לנמל אשדוד. רוחבו המרבי של הפארק כ־200 מ'. גדתו הצפונית של הנחל היא אזור רווי תעשייה כבדה, שהביאה על הנחל זיהום רב. הטיפול בנחל החל בראשית שנות ה־90 ובשנת 1996 נחנך הפארק רשמית. מצב התחזוקה שלו ידע מאז מורדות ומעלות.

הפארק משתרע על פני 650 דונם ובחלקו המזרחי נעשה ניסיון לשמר את הטבע המקומי. צומחים כאן עצי שיטה מלבינה, צמחיית חולות, וצמחיית גדות בקרבת הנחל. החלק המערבי של הפארק כולל מדשאות, פינות ישיבה ופינת חי המחזיקה, בין השאר, אייל נקוד, יחמור פרסי, זברה, יעל נובי וכבש הרעמה. פארק אתגרי מציע מגוון פעילויות לילדים (בתשלום).

מיטיבי לכת יוכלו למצו את דרכם לראש גבעת יונה (53 מ'), המתנשאת מדרום לפארק לכיש אשדוד. מראשה נשקפת תצפית מרהיבה על נמל אשדוד, על פארק נחל לכיש ועל מישור החוף עד פלמחים. ביום בהיר נראים במזרח הרי יהודה. מסורת קדומה זיהתה במקום את קברו של הנביא יונה. אכן, מפת מידבא, מהמאה השישית לספירה, מציינת אתר ליד אשדוד המיוחס לקדוש יונה.

בתקופת המנדט הציבו הבריטים תחנת תצפית של משטרת החופים שנועדה להתריע על הגעת ספינות מעפילים. בראש הגבעה, ממזרח למגדלור, נותר סבך נאה של עצי שיטה מלבינה.

הטטרפודים הם מבנים גיאומטריים גדולים מבטון בעלי ארבע רגליים. רבים כמוהם מונחים לאורך הצד החיצוני של שוברי הגלים של נמל אשדוד ותפקידם לבלום את מפץ הגלים לבל ינגסו בשובר הגלים עצמו. הטטרפודים נעשו מין סמל אשדודי וכאן ציירו עליהם ציורים כיד הדמיון הטובה על היוצרים.

בשנת 1956, לאחר שקיבלה את עצמאותה מצרפת, אסרה מרוקו על עליית יהודים לישראל. מאז ועד 1961 נערכה העלייה ממרוקו בצורה מחתרתית. העולים עזבו את בתיהם בחשאי, על ספינות שהפליגו לאירופה ומשם עשו את דרכם לישראל. במסגרת מבצע זה, שכונה "מבצע יכין", עלו כ־90,000 יהודים.

אנדרטת צל אור נמצאת סמוך לאנדרטת סטרומה. האנדרטה, יצירתו של האדריכל ארי מוריס, עשויה לוחות פלדה חרוטים המתארים צלליות ודגמים גיאומטריים. משחקי האור והצל, המעבר בין חוש לאור, מסמל את הכמיהה לחופש מול האסון הכבד. בלוח הפלדה גזורות המילים "יכין" ו"גונן". "גונן" היה כינוי הצופן של השלוחה במחתרת היהודית במרוקו, שעסקה בהגנה עצמית ובשמירה על הביטחון של הקהילות היהודיות המקומיות.

הספינה אגוז, שהפעיל המוסד, קלטה יהודים שיצאו ממרוקו והוליכה אותם לגיברלטר, ומשם הפליגו בספינות אחרות לישראל. על סיפונה של הספינה היו לרוב בין 40 ל־50 עולים. בלילה שבין 10 ל־11 באוקטובר 1961, עשתה הספינה את דרכה בפעם ה־14 לגיברלטר, אך לא הגיעה ליעדה. הספינה טבעה ועמה 43 עולים, אלחוטן ישראלי ואיש צוות ספרדי. שרדו רק שלושה מאנשי הצוות הספרדי. 22 גופות נמצאו והשאר לא נעלמו במצולות הים. הנספים נטמנו בבית הקברות היהודי העתיק שבאל-חוסימה, מרוקו, ובשנת 1992 הובאו לקבורה בלוויה ממלכתית בהר הרצל.

האנדרטה, מעשה ידיו של הפסל ברוך וינד, נחנכה בשנת 1991 בצומת רחוב מרפוקה ושדרות משה דיין. היא עשויה שלושה לוחות ברונזה ניצבים, ולידם דגם אונייה בעלת תורן. בצדו של אחד הלוחות חרוטה מפת המסלול והנמלים שבהם חלפו האוניות מנמל קונסטנצה שברומניה בדרכם למצר הבוספורס שבים השחור. על אחד הלוחות חקוקים משפטים לזכר מעפילי הספינות סטרומה ומפקורה, שמצאו את מותם במעמקי הים.
סטרומה נאלצה לעגון באיסטנבול במשך כ־10 שבועות מבלי ששום גורם קיבל עליה אחריות. המעפילים על הספינה סבלו מתנאים מחרידים. לבסוף, ממשלת טורקיה החליטה להיפטר מתפוח האדמה הלוהט וגררה את הספינה לים השחור. למחרת בבוקר, 24 בפברואר 1942, שוגר טורפדו אל הספינה, שנפגעה וטבעה. מכ־770 נוסעיה שרד רק אחד.
מפקורה הייתה ספינת מפרשים בעלת שני תרנים. היא יצאה מנמל קוסטנצה ב־3 באוגוסט 1944 ועל סיפונה 308 מעפילים. ב־5 באוגוסט, כ־40 דקות לאחר חצות, כשהספינה שטה במערב הים השחור, נורו על הספינה פגזים מצוללת והספינה טבעה. אנשי ספינה נוספת שיצאה עם המפקורה, בולבול שמה, משו חמישה מעפילים. מלבדם ניצלו עוד כמה נוסעים וכן גם שישה מלחים טורקים שקפצו לתוך סירת ההצלה היחידה שהייתה על סיפון המפקורה.

במרינה של אשדוד יש כ-550 מקומות עגינה. במתחם המרינה, בלב כיכר גדולה, נמצא אגם עגול ומרשים, המשתרע על פני כ־17 דונם. הקמת המרינה גרמה לשינויים ברצועת החוף, בשל חסימת חולות המגיעים דרך הים מדרום. על אף זאת, מצפון למרינה ועד נמל אשדוד מצטבר חול שמגדיל את שטח החוף.

על פי תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר 1947, האזור שמצפון למרינה היה אמור להיות הגבול בין המדינה היהודית לערבית: "עד לים במקום הנמצא בחצי הדרך בין נבי-יונס (גבעת יונה) למינת-אל קלעה (מצודת אשדוד ים).

אשדוד ים הייתה עיר נמל שנוסדה בתקופת הברזל. שרידיה נמצאים כ־4 ק"מ ממערב לתל אשדוד, היא אשדוד היבשתית ואחת מחמש ערי פלשתים. אשדוד ים הייתה עיר הנמל של אשדוד היבשתית. שרידי אשדוד ים קבורים תחת דיונות חול ומפוזרים באתר שאורכו כקילומטר.

השרידים הבולטים כיום במקום הם שרידי המצודה מינת אל קלעה (מבצר הנמל). המצודה נבנתה במאה ה־7, בימי החליף האומיי עבד אל-מלכ. היא שימשה חלק ממערכת איתות לבירה רמלה, ונועדה להתריע על פלישת ספינות ביזנטיות. שרידי מגדל האיתות של המצודה נמצאים ברחוב יאנוש קורצ'ק שברובע ט"ו, הסמוך למצודה.

הערבים בנו לאורך החוף מערך של ביצורי הגנה (ריבאטים). במאה ה־10, בתקופת השושלת הפאטמית, הורחבה עוד המצודה. חפירה ארכיאולוגית שנערכה בסוף שנות ה־90 חשפה את המצודה כולה. ממדיה הם 60X45 מ' ובחומתה היו שישה מגדלים עגולים בגובה משוער של כ־8 מ'. אבני החומה נחצבו מסלעי כורכר מקומיים. מסביב למצודה עוד נראים סימנים לחפיר שהקיף אותה.

במצודה התגורר חיל משמר. חדרי המגורים היו מסביב לחצר מרכזית, והיו גם אורוות, מסגד ושתי בארות, אחת מצפון לחצר ושנייה מדרום לה. בחלק הצפוני של החצר היה בית מרחץ.

ליד המצודה ניטעו כרמי גפנים, מיזם משותף של החברה לתיירות אשדוד עם אוניברסיטת אריאל והמכון לחקר הגפן והיין. בכרמים מגדלים זני גפנים ארץ ישראליים, מזנים עתיקים שהתגלו בחפירות באזור אשדוד ים. מטרת המיזם היא החייאת מסורת היין המקומית, שהובילה גם להשקת יין הבוטיק העירוני "מצודת ים".

הפארק האקולוגי הוא מרחב טבע עירוני ברצועת החוף של אשדוד, המשתרע ממצודת אשדוד ים עד חוף באר שבע ברובע ט"ו. הפארק משתרע על שטח של כ־300 ומסומנים בו שלושה שבילי הליכה: שביל הצבאים, שביל החוף ושביל הבוסתן. השבילים מעגליים ומסומנים בעמודי עץ ושלטיים.

שמורת טבע חולות ניצנים משתרעת על פני כ-20,000 דונם במישור החוף הדרומי, בין אשדוד ואשקלון. בתחום השמורה עובר נחל אבטח, נחל אכזב הנשפך לים בחוף ניצנים. השמורה משמרת את עולם הטבע של נופי חולות נודדים, חולות מיוצבים למחצה, שקעים ובהם שרידי בוסתנים ישנים, רכסי כורכר חופיים וחוף ים. השמורה מקיפה את חוף ניצנים – חוף רחצה מוכרז, הכולל בתחומו גם מחצבות כורכר שבקרקעיתן נוצרו בריכות מי תהום. חוף הים עצמו וכך גם בריכות מי התהום שליד חוף ניצנים, אינם כלולים בתחום השמורה. המבואה הרשמית של השמורה נמצאת ממערב ליישוב ניצן וסמוך מאוד אליו.

מהחופים היפים בישראל. בשנים האחרונות עבר חוף ניצנים תהליכי הסדרה עמוקים בהיבטי חניה, מזנון, חניית קרוואנים ועוד. ליד החוף, בעומק היבשה, נמצאים שני אתרים חשובים נוספים:
בריכות ניצנים - שריד למחצבות כורכר ישנות שנחפרו עד מפלס מי התהום ובקרקעיתם נוצרו בריכות מים מתוקים, עטורות בצומח גדות ובעופות שנמשכים למקום.
ניצנים הישנה – האתר שבו ישב קיבוץ ניצנים עד מלחמת העצמאות. במהלך המלחמה נכבש הקיבוץ, אנשיו והלוחמים שהיו בו נפלו בשבי. ב"ארמון", הבית הגדול שהיה בלב הקיבוץ, שוכן כיום בית ספר שדה שקמים, המספר בין השאר את תולדות הקרב. באתר נמצא גם אתר ההנצחה "יד לאישה הלוחמת". הפסלת שוש חפץ הציבה פסלי ברונזה המתארים נשים. .

החוף קשור לשתי פרשיות היסטוריות. הראשונה, שהתחוללה ב־12 במרץ 1947, עת נחתה בחוף ספינת המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי", חרף ההסגר שהטילו הבריטים על חופי הארץ. חיילים בריטיים צרו על המעפילים, אך תושבי האזור באו לחוף והתערבבו עם העולים. הבריטים עצרו 900 איש, ומרביתם גורשו למחרת היום למחנות בקפריסין, כולל ישראלים שזוהו בטעות כמעפילים.

ב-30 במאי 1990, בחג השבועות, נחתו בחוף מחבלים שיצאו בספינות מלוב. בחילופיה אש עם כוחות צה"ל נהרגו ארבעה מחבלים ו־12 נשבו, ללא נפגעים מצד לוחמי צה"ל.

אזהרה: חלקה הדרומי של שמורת הטבע ניצנים (מדרום למקטע 17), הוא שטח אש פעיל של צה"ל והכניסה אליו אסורה. ההליכה במקטע זה מותרת לאורך החוף בלבד ואין לסטות ממנו בשום פנים ואופן.