מחוף נווה ים לחוף נחשולים 

חוף הרחצה נווה ים
חוף הרחצה של נווה ים מציע שירותי הצלה בקיץ. הכניסה והחניה אינה כרוכה בתשלום.
קרקעית הים יודעת לספר כמה סיפורים מרתקים. נמצאו בה שרידים של שני כפרים מהתקופה הניאוליתית. הקדום שבהם, מתחילת הניאולית הקראמי, לפני 8,200­-8,000 שנה, המייצג תרבות לודית, נמצא מול סוכת המציל. הארכיאולוגים גילו כאן מבנים מעטים, בארות ושלדים של בני אדם, חרסים. בין האי לחוף יש קרקע חרסיתית, שנחשפת לעיתים בסערות.

במעגן נמצאו שרידי ספינות מתקופת הברונזה התיכונה (לפני כ-4,000 שנה) עד לתקופה העות'מאנית. בין השאר נמצאו עוגנים מטיפוס גְּבָל, שתוארכו במקדשי הערים הקדומות גבל ואוגרית. העוגנים מוצגים במוזיאון הימי הלאומי שבחיפה.

מתחת לחול המכסה את החוף נמצאים שרידים של מטען אבני כורכר לבנייה, כנראה של אנייה שהייתה בדרכה לאחד מיישובי החוף.  שלאורך החוף. חופי הים.

אי תמנון וקבורת תינוק
מבט מערבה מגלה במרחק כ-200 מ' את האי תמנון, מוקף טבלאות גידוד המבצבצות מן המים, שריד לרכס הכורכר המערבי. על האי נמצאו שרידי קבורת תינוק, ששרדו בדרך פלא כ-7,000 שנה ("אל ניניו של נווה ים"). צלעות התינוק וחלק מהגולגולת ובה שיניים שטרם בקעו, עודם נמצאים במקומם. באותם ימים מפלס הים היה נמוך בכתשעה מ' מהמפלס של ימינו והאי תמנון היה אז מחובר ליבשה. לא נותר לנו אלא לתאר את האב והאם נושאים את התינוק בידיהם ומביאים לקבורה מול הים הכחול.

שפך נחל מערות
שפך נחל מערות נמצא כ-1.1 ק"מ מדרום לחוף נווה ים. רוב חודשי השנה נראית כאן רק שלולית, אך לאחר בחורף ראוי לשמו הזרם מגיע לים. שביל הים עולה לגבעה הקטנה שמדרום לשפך הנחל, מקום שחצובות בו תעלות ששימשו מאז התקופה ההלניסטית לשאיבת מים מהים והעברתם מזרחה לאגני אידוי, לשם הפקת מלח. בפינות חול שנערם ברכס צומחים חבצלת החוף, דו־פרק חופי וגלדן (אגרופירון) סמרני.

השביל עולה למרומי תל נאמי. בתל, כצפוי בערי החוף, נמצאו ממצאים מהתקופה הפרסית. בחפירות שערכה פרופ' מיכל ארצי בדיונות שממזרח לתל התגלה אתר מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת. בימינו רואים שהקטע החולי שממזרח לתל יוצר חצי אי ובו שני מפרצים. אמנם בחפירות לא התגלו עדויות לנמל, אך נראה כי המפרץ הדרומי היה עמוק דיו כדי לשמש מעגן, ואף נמצאו בו עוגני אבן. בזמן סערה מציפים מי הים את כל השטח הנמוך שממזרח לתל נאמי והגבעה של התל הופכת לאי.

נמלי החוף בתקופת הברונזה המאוחרת
בתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 14­-12 לפנה"ס) פרח המסחר בין ארץ ישראל והארצות שמסביבה. הנמל שבתל נאמי מילא תפקיד חשוב בסחר הימי. בראש התל נחשף מקדש מתקופה זו ולידו בית קברות גדול. בקברים התגלו חפצים יקרי-ערך ובהם שרביט ברונזה מעוטר ברימון ושרביט אחר מעוטר בהלקט של פרג. פרי הרימון הגדוש גרגרים סימל שפע ופוריות. השרביטים וכן הקטורת שנמצא לידם הם חפצים בעלי אופי פולחני מובהק ומעידים, אולי, שהנקבר היה כוהן. כלי היבוא מעידים על אופיו הבינלאומי של היישוב שבמקום.

שפך נחל מהר"ל מציין את הגבול הצפוני של שמורת חוף דור-הבונים. בחורף גשום הנחל פורץ ומגיע אל הים. מול השפך נמצאים שרידי הספינה "נץ" (אלישבע לשעבר) - ספינת ברזל טרופה. לעתים הספינה נמצאת על החוף ממש ולעיתים בתוך הים, תופעה המלמדת על התזוזה המתמדת של קו החוף. הספינה הושקה בשנות ה-60 כספינת מכמורת בשם "אלישבע" ושמה שונה לנץ לאחר שנמכרה. ב-17 במרץ 1970 יצאה הספינה להפלגה מנמל אשדוד כדי לגרור שלוש סירות מנוע לנמל חיפה. בדרך פרצה סערה והספינה נקלעה למצוקה. חבל הגרירה נתפס במדחף הספינה, המנוע דמם והגלים הטילו את הספינה אל החוף, וכאן היא שוכנת למעצבה עד היום הזה.

חוף הבונים הוא חוף רחצה מוכרז שמפעילה בקיץ רשות הטבע והגנים. סיור בין המפרצים וגבעות הכורכר החודרים לים הוא חוויה. בקיץ החוף מכוסה אוהלים ושוכניהם נהנים מהטבע ומנופי הים.

בחצי האי שמצפון לחוף הרחצה הבונים נמצאות תעלות חצובות שהובילו מי ים לבריכות. בחלק מהמקרים התעלות קלטו את הגלים הגבוהים והעבירו את מימיהם לבריכות ובחלק מן המקרים המים נשאבו אל הבריכות. מהבריכות הובילו את המים לאגני אידוי לשם הפקת מלח.

מדרום לחצי האי, בחלק החולי שגובל בחוף הרחצה, נמצא גל אבני כורכר מסותתות, שכנראה נפלט מספינה שהעבירה חומרי בניין ונטרפה מול החוף.

מדרום לחוף הרחצה יוצא שביל מסומן אדום, שהולך דרומה בין המפרצים של שמורת חוף דור-הבונים ומגיע לתל דור ולחוף נחשולים. שביל הים חופף לשביל "האדום" ועובר באתרי השמורה. עם אתרים אלה נמנים (מצפון לדרום):

מפרץ הצדפים – מפרץ שגדתו מכוסה בהמוני קונכיות של נעמית מצויה. הצדפה נכחדה מחופי ארצנו לפני כ-2,000 שנה והקונכיות שנגרפות מעומק הים לחוף מנציחות את דבר קיומן. אוכלוסייה של המין הנדיר נעמית חומת כתם חיה במדף החולי שמצפון למפרץ חיפה, בעומק של 20­-30 מ'. מדי פעם בפעם הקונכיות שלהן מגיעות לחוף, או נלכדות ברשתות דייגים.

תצפית – מרפסת תצפית עגולה בראש גבעת כורכר קטנה חושפת את היישובים צרופה, הבונים ועין איילה שבמישור חוף הכרמל ואת נופי מרכז הכרמל.

המערה הכחולה – המערה הכחולה היא נקרה עמוקה ברכס הכורכר, שנוצרה ממכות הגלים המכרסמים בסלע. השראה לשמה מקורה בגוונים הכחולים של המים הפורצים לנקרה.

מפרץ שלושת הסלעים – הפרץ שנמצא כ-150 מ' מדרום למערה הכחולה ובו שלושה סוגי סלעים: כורכר, סלע חוף וגושי סלע ביוגניים שבונה החילזון הימי צינוריר בונה. הצינוריר חי בטבלאות הגידוד, בצד הפונה לים, והוא מפריש גיר המדביק את הקונכייה שלו לסלע. מכיוון שהחילזון חי במושבות, יוצרת אוכלוסייתו מעין סלע, המגן על טבלת הגידוד מפני מפץ הגלים. בעת סערות ניתקים גושי סלעים שיצרו הצינורירים והגלים מביאים אותם לחוף. גושי סלע אלה הם בעלי מראה מחורר.

כמה צעדים מדרום למקום שרשות הטבע והגנים הציבה בו שולחנות פיקניק, נראות בבירור תעלות חצובות ברכס הכורכר הצמוד לים. התעלות מובילות לבורות חצובים. אלה הן "בארות ים", בורות שקלטו מים מן הים. מהבורות העבירו את מי הים מזרחה, לאגני אידוי שבהם הפיקו את המלח.

בקרבת החוף לחוף מציץ מהים חרטום של ספינה שהובילה מלט וטבעה בסערה. מעט מדרום למקום הספינה מסתעף שביל מסומן ירוק ששב לחוף הבונים. ליד צומת השבילים נמצאת "גבעת הפריחה". במרץ פורחת בו קבוצה נאה של צבעונים. עוד פורחים כאן לוטם שעיר, כלנית מצויה, רקפת מצויה ונורית אסיה – וכל זה ליד החוף ממש.

במחצבה הענקית חצבו בימי קדם חומרי בנייה משכבת הכורכר הקשה של חוף הכרמל. המיוחד במחצבה הוא האופן שבו נעשתה החציבה. תחילה הפרידו מהסלע גושי אבן גדולים, שאורכם כמה מטרים. אפשר להיווכח בכך בזכות כמה גושי אבן שנשארו באתרם. נראה כי אחרי ניתוק גושי האבן מהסלע חצבו מהם אבני בנייה קטנים יותר. ייתכן במחצבה הזו כרו אבני בניין שהועברו בדרך הים לדור. קשה לתארך מחצבה, אבל יש להניח שהיא פעלה בתקופות ההלניסטית והרומית, התקופה שבה דור שגשגה ונעשתה בה בנייה רבה.

בחצי האי שמדרום למחצבה, צמוד לחוף, השתמרו להפליא תעלות הולכת מים מהים, "באר ים" ובריכת הרמה, שנועדה להעלות את מפלס המים השאובים כדי להזרימם בכוח הכבידה לבריכות האידוי שממזרח לרכס. "באר הים" עודה קולטת מים מהים.

במפרץ הזה, שמצפון למפרץ הצפוני של דור, שרועים מאות לוחות אבן זה על זה, כמו טור אבני דומינו שקרסו. המראה מיוחד במינו. לוחות האבן האלה הם סלע חוף – תערובת של משקעים בגודל של חצץ, חול וגרגרים דקי גרגר, שהתלכדו יחד בעזרת גיר שמקורו בעיקר בצדפות. סלעי חוף נוצרים במהירות רבה. ליד אתרים ארכיאולוגיים יש סלעי חוף שבתוכם כלואים פיסות חרס, המעידות שהסלע נוצר במשך אלפיים השנים האחרונות.

סלעי חוף נוצרים בחופי ים, בגבולות הגאות והשפל, והם נטויים בשיפוע קל אל הים. במפרץ שלנו, המצב מבלבל, משום שסלעי החוף נטויים מזרחה. ייתכן שסלעי החוף הללו נוצרו בלגונה פנימית ועל כן שיפוע הסלעים פונה ללגונה, שיצרה חוף ממזרח לים.

בשולי המפרץ ניצב מתקן בטון העזוב ובו מעט ברזלים היה מפעל לגריסת צדפים שפעל במאה ה-20. המפעל סיפק סידן לתרנגולות. ראשוני מושב הבונים עסקו בראשית דרכם, בין השאר, באיסוף צדפים עבור המפעל.

דור, היישוב ששכן בתל דור, נמנה עם החשובות בערי ארץ ישראל של הערי העתיקה. העיר בתקופת הברונזה המאוחרת (מאה 16 לפנה"ס) והייתה למרכז סחר ימי באגן המזרחי של הים התיכון. בתקופת המקרא הייתה דור עיר הנמל הגדולה ביותר בין עכו ליפו. העיר שגשגה גם בתקופות מאוחרות יותר, עד שבראשית המאה ה-1 לספירה תפסה קיסריה את מקומה. דור ירדה  מגדולתה, אך מקומה לא נפקד גם מהתקופה הערבית ובתקופה הצלבנית נבנו בה נמל ומבצר קטן בשם מֶרֶל, על שם משפחת דה־מרל שהיה לה חלק בנסיכות קיסריה.

בדור היו שני מפרצים וביניהם מעגן מרכזי ע מספנות מהתקופה הפרסית.

המפרץ הצפוני - במפרץ הצפוני המים רדודים ורק ספינות קטנות יכלו להיכנס לתוכו. אולי היה כאן המעגן של שולי חלזונות הארגמן. מעל הגדה הדרומית של המפרץ נמצאו שרידי תיאטרון, מספנה הניכרת בשלושה משטחים משופעים שיורדים לים. קיר חסון וגדול, הצמוד לצלע התל בקו המים, נותר ממבנה מהתקופה הרומית. צפונה ממנו פוערת את פיה מערכת הניקוז של העיר  מהתקופה הביזנטית.

המעגן המרכזי - במערב התל, מעל למפרץ המרכזי, ניצבת במה מוגבהת שעליה נבנה מקדש מהתקופה ההלניסטית. מהבמה נותרו יסודות של אבני ענק. החוקרים הבריטים שחפרו בתל סברו שזה היה מקדש לפוסידון, אל הים במיתולוגיה היוונית, אם כי במטבעות דור מופיעים האלים דורוס בן פוסידון ועשתורת.

בחזית הים הותירו החוצבים רצועת סלע ארוכה - חומה דקה שנועדה להגן על היישוב מפני גלים המתנפצים אל שולי היישוב בעת סערה. חומה כזו, עשויה סלע טבעי, מכונה "כולא גלים".

שביל הים מקשר בין אזור כולא הגלים לראש התל. נמצאים בו שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית, שרידי מבנה מהתקופה הערבית ושרידי המבצר הצלבני מרל. במזרח התל גילו החופרים נחשפו שרידי עיר הלניסטית שרחובותיה מצטלבים בזויות ישרות.

המפרץ הדרומי – במפרץ הדרומי התגלה רציף מהתקופה הכנענית המאוחרת והארכיאולוגים מתחבטים בשאלה אם היה זה הרציף של גויי הים. בחלק הדרומי של המפרץ יש חורי קשירה לספינות קטנות שנקשרו לחוף.

האזור החולי של חוף נחשולים היה בעבר לשון ים. האם הלגונה נמשכה גם ממזרח לתל דור בתקופת הברונזה המאוחרת היה ממזרח לתל? אין הוכחות לכך, אך ידוע שהנמל חלק גדול מהחול לא היה והייתה בו לגונה.

המפרץ הדרומי היה הנמל של הכפר טנטורה. זה היה אחד המעגנים הטבעיים הטובים בארץ, וספינות יכלו למצוא בו מקלט גם בסערות חורף. דהר אל־עמר, המושל הבדווי של הגליל, הרחיב במאה ה-18את הנמל, ששימש ליצוא כותנה. במלחמת העצמאות נטשו תושבי טנטורה את כפרם, או אולי גורשו ממנו.

הצבע ארגמן

בעולם העתיק היה צבע הארגמן מוצר יוקרה. בדים צבועים ארגמן סימלו מלכות ושררה.ה צבע  הופק מבלוטות של כמה מיני חלזונות ימיים מהסוג ארגמן – ארגמונית אדומת־פה, ארגמון חד־קוצים וארגמון קהה־קוצים. הפיניקים נחשבו מומחים בייצור ארגמן. עדויות ארכיאולוגיות לתעשייה זו, הן ערימות ענק של שברי קונכיות בגובה כמה מטרים שהתגלו בצור ובצידון.

גם בארץ ישראל ובכלל זה תל דור, נמצאו עדויות לתעשייה זו. במרבית המקרים, עדויות אלו מסתכמות בערמות של קונכיות ארגמון שבורות או מרוסקות. מכיוון ששוכני החוף אכלו חלזונות ארגמון, אין די בהן כדי להוכיח תעשיית צבע. בתל דור התגלו הוכחות חד משמעית לקיומה של תעשיית ארגמן ובהן שרידי מתקנים ושברי קנקנים שבהם נמצאו שרידי צבע ארגמן.

מגילת ון אמון

נמל דור נזכר במסעו של כוהן מקדש אמון שבמצרים, שיצא למסע ימי לעיר גבל שבלבנון כדי לרכוש קורות ארז לשם בניית סירה לאל אמון. מסעו נערך בשנת 1075 לפנה"ס. כאשר הספינה עגנה בדור, גנב אחד מאנשיה את צרור כספו של ון אמון וזה דרש פיצוי ממושל דור, שכן על פי החוק הנמל אמור לספק הגנה לחוסים בו. ון אמון מכנה את תושבי דור "ת'כר", הידועים כאחד משבטי גויי הים. בהמשך המסע ה מרתק מגיע ון אמון לגבל, גונב בחזרה כסף מספינה של דור ונאלץ להימלט על נפשו לקפריסין.

סיפור המסע של ון אמון נכתב על פפירוס שהתגלה בשנת 1890 באל־-חיבה שבמצרים התיכונה. זה איננו הפפירוס המקורי, אלא העתק לא שלם של סיפור המסע. הפפירוס הוא חלק מאוסף מוזיאון פושקין לאמנות יפה במוסקבה.

בקצה צפוני של הלגונה של דור, מול מלון נחשולים, נביעה של מים מתוקים מתוך סלע הכורכר שטבוע בים. התושבים הכירו את הנביעה והקיפו אותה במעגל אבנים, כדי שגלי הים לא יחדרו אליה. בים נמוך הנביעה שומרת על מים מתוקים.

הלגונה של דור, אחד המקומות היחידים בארץ, הרבה ספינות טרופות, כולל לפחות 10 ספינות מעץ שהשתמרו עד ימינו. הספינות הקדומות ביותר הן מתקופת הברונזה התיכונה, לפני כ-4,000 שנה. נמצאו עוגנים מטיפוס גבלי. ספינות רומיות, ביזנטיות וערביות. ממצאים רבים נמצאים במוזיאון המזגגה שבקיבוץ נחשולים.

מוזיאון המזגגה - המוזיאון שוכן במבנה אבן דו־קומתי, שבנה הברון אדמונד דה רוטשילד בשנת 1891 כבית חרושת לבקבוקי זכוכית עבור היקבים בראשון לציון וזכרון יעקב. בשל קשיים רבים נסגר בית החרושת וננטש. בשנת 1980 החלו חברי קיבוץ נחשולים לשקם את המבנה ועתה הוא משמש את משלחת החפירות של תל דור. המוזיאון המרתק מציג שלל נושאים - ממצאים מתל דור ומסביבתו, תעשיית הזכוכית בימי קדם ובימי הברון רוטשילד, כלי נשק ממסע נפוליאון, סוד הפקת צבע הארגמן, ממצאים שנישלו מהים תערוכה על נשות דור בימי קדם ותערוכות מתחלפות.