מחוף שבי ציון לחוף התמרים בעכו

שביל הים עובר לצד חוף הרחצה של שבי ציון. החוף מוסדר והכניסה אליו ללא תשלום.

שבי ציון נוסד כיישוב חומה ומגדל באפריל 1938. המתיישבים, יוצאי גרמניה, בנו מושב שיתופי שהתבסס על חקלאות גידולי שדה ומשק בעלי חיים. בעת הקמתו נבנו ביישוב חמישה צריפים ומגדל שמירה, מוקפים חומה בהיקף של 40X40 מ'. הצריף הראשון ביישוב שוחזר ולידו מוצבת אבן מיל רומית, אחת משתיים שנמצאו במקום.

בית הקברות וקברי הפורצים לכלא עכו - בקרבה לרצפת הפסיפס נמצא בית הקברות המקומי שבי ציון. קבורים בו, בין השאר, שבעה מתשעת חללי אצ"ל, אשר השתתפו בפריצה לכלא עכו לשחרור אסירים במאבק למדינה בדרך. הם נקברו כאן משום שבמקומות רבים לא הסכימו לקוברם.

בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר 1997 יצאו 16 לוחמי שייטת 13 למשימה בלבנון. בפרדסים שליד אנצאריה נקלע הכוח למארב חיזבאללה ובקרב שהתפתח נהרגו 11 מהלוחמים. במהלך פינוי ההרוגים והפצועים נהרג הרופא מכוח החילוץ.

12 סלעי הכורכר הנחים זה על זה ופניהם ללבנון, מנציחים את חללי אסון השייטת. סלעי האנדרטה, בעיצובו של הפסל ברני פינק, הובאו מהאי מלטה. באנדרטה משולב סלע הנושא את שמות החללים ואת מילות השיר שכתב המשורר נתן אלתרמן לזכרו של הלוחם אורי אילן, לאחר שהוסב ללשון רבים.

במרחק כ-3 ק"מ מהחוף ובעומק 26 מ' טובעה בשנת 1999 ספינת הטילים אח"י כידון לאחר שסיימה את שירותה בחיל הים. הספינה ופסל בצורת כנפי עטלף, סמל שייטת 13, משמשים אנדרטה תת-מימית לנופלים.

במקום הזה פעל בעבר מטווח סנג'ין, ששאב את ההשראה לשמו מבסיס חיל האוויר המלכותי סנט ג'ין, שבנו הבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה (כיום מנחת שמרת). שדה התעופה נבנה במסגרת ההיערכות נגד הצבא הגרמני, שהתקדם בצפון אפריקה לעבר ארץ ישראל והוא שימש בעיקר את טייסת 98 בחיל האוויר התשיעי של חיל האוויר האמריקאי. לאחר קום המדינה פעל  הבסיס זמן קצר כשלוחה של בית הספר לטיסה של חיל האוויר הישראלי.

מטווח סנג'ין ושטח האש שמסביבו שימשו בעבר בעיקר לאימונים של חיילי גולני מהמחנות שרגא ובן עמי. בשנת 1991 נבנה על שטח האש אתר הקרוואנים חצרות יסף, שקלט עולים חדשים מאתיופיה וממדינות חבר העמים. במהלך 13 שנות פעילותו של אתר הקרוואנים התגוררו בו כ-8,000 עולים חדשים.

בשנת 2024 שוטחה חומת המפגע של המטווח, כחלק מההכנות להקמת מתקן ההתפלה גליל מערבי, השישי במתקני ההתפלה של ישראל. המתקן יוכל לספק 10 עד 200 מיליון מ"ק מים בשנה ויחובר לרשת המים הארצית. עם הפעלתו יהיה כושר ייצור המים במתקני ההתפלה בישראל כ־900 מיליון מ"ק מים בשנה, שהם כ־90% מסך הצריכה הביתית והתעשייתית של מים שפירים בישראל.

נחל יסף מתחיל את דרכו באזור תפן, אורכו כ-20 ק"מ. בדרכו מערבה יוצר הנחל קניון יפה, עטור עצי חורש. מי הנחל פורצים את מחסום החולות רק בעת גשמי החורף.

הגשר החדש מעל שפך נחל יסף נבנה במהלך שנת 2024 ע"י המועצה האזורית מטה אשר בסיוט קרן יקא. הגשר מאפשר עתה מעבר בטוח מעל שפך הנחל לים גם בימי חורף וסער כאשר הנחל זורם בעצמה אל הים. 

במלחמת העולם השנייה פיתחו הבריטים את נמל חיפה כבסיס לוגיסטי חשוב לכוחות בריטניה במזרח התיכון. כדי להגן על הנמל התקינו הבריטים במפרץ חיפה מערך מורכב לאיתור צוללות. מגדל הבטון הניצב בחוף הים ממערב לבוסתן הגליל שייך למערך הזה. איתור הצוללות התבסס על שתי טכנולוגיות עיקריות: מכשירים תת ימיים קולטי רעשים ולולאות כבלים תת ימיים רגישים לשינוי בשטף מגנטי, שגורם ליצירת מתח חשמלי בכבל. המכשירים האקוסטיים נועדו לקלוט רעשים שיצרו כלי השיט במים והדים שחזרו מגוף הצוללת. הכבלים, שהוזנו בזרם חשמלי חלש, נועדו לקלוט שינויים בהשראה אלקטרומגנטית שהתרחשו כאשר כלי שיט חלף מעליהם. השינויים האלה נקלטו בתחנות החוף, כגון התחנה שליד בוסתן הגליל. כאשר התקבל אות חשמלי שלחו התחנות התראה לספינות מצוידות בנשק נגד צוללות, לספינות תותחים, למטוסי תקיפה ולסוללות החוף. אורך הכבלים הכולל בכל לולאה עמד על 16.5 ק"מ.

במגדל התצפית יש שתי קומות. בקומה השנייה יש חלון תצפית הפונה לים. נקב עגול בתחתית הקיר המערבי של המבנה שימש כנראה להעברת כבל שהתחבר ללולאות הכבלים התת ימיים. המבנה דומה מאוד למבני איתור צוללות שהתגלו ברחבי האימפריה הבריטית.

על אווירת הימים ההם אפשר ללמוד במאמר נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית "שירה" במלחמת העולם השנייה

שביל הים עובר ליד גדר כפר הנוער נירים – כפר חינוכי במסגרת פנימייה, המיועד לנוער בסיכון. הכפר מתייחד בגישה אתגרית המאפיינת את פעילותו. החניכים משתתפים, בין השאר, בטיולים נודדים, מסעות ניווט וסדרות בסגנון הישרדו  ופעילות ימית כגון שיט מפרשיות וקיאקים. הכפר מנציח את זכרו של רס"ל ניר קריצ'מן, לוחם שייטת 13. החניכים לומדים בבית הספר התיכון הפועל בכפר, בכיתות קטנות המציעות תוכנית לימודית אישית. החניכים נבחנים בבגרות עיונית, רובם המוחלט משתלב בשירות צבאי משמעותי ובחברה הנורמטיבית הישראלית.

בורג' אל־קרים הוא המגדל הצפוני מערבי של חומת עכו. מערך החומות של עכו הוקם בהדרגה, משנת 1750 בערך עד 1840. החלק המבוצר ביותר היה האגף הצפוני של חומות עכו ובהן גם המגדל הזה, משום שכאן שכן ארמונו של דאהר אל־עומר (מבצר עכו). במקום זה נחפר חפיר ברוחב כחמישה מ' ובעומק כשמונה מ'. תחילה בנה דאהר חומה דקה יחסית, אך לאחר נסיגת נפוליון, מחשש להתקפה של השלטון המרכזי באיסטנבול, עיבה את החומה וזוהי ברובה החומה הנראית כיום בעכו, לאחר שזכתה לתוספות של שליט עכו אחמד אל־ג'זאר.

כלא עכו – ליד מגדל החומה נמצא כלא עכו ההיסטורי, שהחל את דרכו בימיו של דהאר אל־עומר (1689–1775). השליט הבדווי בן של הגליל, בנה במקום ארמון ומבצר שממנו חלש על צפונה של ארץ ישראל. בזכות נמל עכו עלה בידו לפתח רשת מסחר ענפה עם מדינות אירופה. המבצר נבנה מעל חורבות המצודה ההוספיטלרית שנבנתה במקום בראשית המאה ה־12. המבצר שימש שליטים נוספים שבאו אחר כך ובהם אחמד אל־ג'זאר, סולימן פשה ואיברהם פשה.

בשלהי התקופה העות'מאנית הוסב חלק מהארמון לכלא. בתקופת המנדט הבריטי נכלאו כאן אסירי המחתרות ואסירים מוסלמים שהשתתפו במרד הערבי הגדול (1936–1939) וכן אסירים פליליים. הבריטים הפעילו בכלא גרדום. עם האסירים שנתלו בו נמנים תשעה לוחמי מחתרות. ב-4 במאי 1947 פרצו כוחות אצ"ל את חומות הכלא ושחררו 41 אסירי מחתרות. 27 מהאסירים נמלטו ומצאו מסתור ותשעה נהרגו כשנתקלו בחיילים בריטים (שלושה מהפורצים ושישה מהאסירים).  שמונה אסירים וחמישה מהפורצים נתפסו. שלושה מהם, אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר - נידונו למוות ונתלו בכלא עכו.

לאחר קום המדינה שימש המקום בית חולים לחולי נפש ובשנת 1981 קם במקומו מוזיאון אסירי המחתרות. בכלא עכו נכלא בהא אללה (1817–1892) ומאמיני הדת הבהאית עולים לרגל לתא

במפרצון הקטן, המשתרע בימינו בין שני מגדלי החומה העות'מאנית - בורג' אל־קאשלה ובורג' סנג'ק (תצפית המגדלור), שכנה מצודת העיר שנבנתה בתקופה הערבית. בשנות ה-30 של המאה ה־12 רכשו אבירי המסדר הטמפלרי את המקום ובנו בו את המצודה החזקה ביותר בעכו. המצודה חלשה על הרובע הטמפלרי, שהשתרע בתקופה הצלבנית מסביבה. המצודה החזיקה מעמד כמה ימים לאחר שעכו כולה נפלה בידי הממלוכים בשנת 1291. מהמצודה לא נותר זכר. באמצע המאה ה-18 חמס דאהר אל-עומר את אבני המצודה והשתמש בהן לבניין חומות העיר. כל שנותר מהמצודה הן יסודותיה, הנראים היטב בתוך מי הים.

למבצר הטמפלרי אפשר היה בתקופה הצלבנית במנהרה שעברה מתחת לרובע הפיזני של עכו. המנהרה קישרה במעבר תת־קרקעי בין המבצר הטמפלרי לנמל עכו ואורכה עמד על 350 מ'. בסיס המנהרה חצוב בסלע הטבעי ותקרתה המקומרת בנויה אבנים מסותתות. המנהרה התגלתה במקרה בשנת 1994 לאחר שדיירי בית שנבנה מעליה התלוננו על ביוב סתום. החלק המערבי של המנהרה, באורך כ־150 מ', הוכשר לביקור (בתשלום).

המגדלור של עכו נמצא בפינה הדרומית־מערבית של החומה, כך שהרחבה שלידו פותחת תצפית נפלאה החושפת את המרחב שבין חיפה והכרמל לרכס הסולם. במאה ה-19 בנתה חברה צרפתית מגדלור בתוך המים. המגדלור הזה ניזוק ובמקומו נבנה, כנראה בשנת 1912, המגדלור הנוכחי. בנמל עכו פעלו אז שלושה ואולי ארבעה מגדלורים.

המגדלור עודנו פעיל ומציין את הקצה הצפוני של מפרץ חיפה. מתצפית המגדלור ממשיך שביל הים בראש החומה ואפשר לרדת ממנה לנמל הפיזאני ולמסעדה הפועלת בה.

המפרצון הקטן והמסולע שימש מעגן נפרד לאנשי העיר פיזה. קשה להאמין שהיה כאן נמל של ממש, משום שהמים כאן רדודים ומסולעים ובתוכו נמצאים שרידים של שובר גלים מהעת העתיקה. יש להניח שבנמל עגנו סירות קטנות שהובילו סחורה ונוסעים מאוניות שעגנו בים ואולי חסכו בכך תשלום דמי עגינה בנמל הראשי של עכו.

ראשוני הסוחרים הפיזאנים התיישבו בעכו בשנת 1150 בערך. הם זכו ברובע משלהם על סיועם בכיבוש עכו מידי כוחותיו של צלאח א־דין (1189–1191). סכסוכים מרים בין אנשי פיזה, ונציה וגנואה הביאו לכך שהרובע הפיזאני נעשה זעיר, ואת רובו תפסה האכסניה שבימינה נמצא בה ח'אן שונה. הפיזנים הקימו בשנת 1168 את כנסיית סאן פיאטרו ועל שרידיה נמצאת כיום כנסייה יוונית על שם יוחנן הקדוש.

ח'אן אל־עומדן נבנה בסביבות שנת 1784, בימי שלטונו של שליט עכו אחמד אל-ג'זאר. הח'אן נמצא במקום שבו פעל בתקופה הצלבנית בית המכס. הח'אן השתמר היטב. הוא עשוי חצר גדולה מוקפת בשתי קומות של חדרים ובהן 40 עמודי גרניט מרשימים, שמהם נגזר שמו של המקום. העמודים נאספו לכאן ממבנים קדומים בקיסריה, בעתלית ובעכו. בלב החצר נמצאת מזרקת שיש שקיבלה את מימיה מאמת עכו.

הח'אן היה מרכז מסחר חשוב. הפעילות העסקית נעשתה בקומת הקרקע ואילו הקומה השנייה שימשה  מלון לסוחרים. במאה ה-19, כאשר נמל חיפה תפס את מקומו של נמל עכו, השתמשו בחדרי הקומה התחתונה למחסנים ומאוחר יותר פעל בח'אן הדת הבהאית בהאא אללה.

בשנת 1900 נבנה מעל לכניסה הראשית של הח'אן מגדל שעון, אחד מכמה מגדלי שעון שנבנו לכבודו של הסולטן הטורקי עבדול חמיד השני. בשנת 2018 זכו האחים נקש במכרז להקמת מלון בשטח הח'אן.

נמל עכו הוא מעגן דיג ומרינה. זהו איננו הנמל הקדמון של עכו המקראית, ששכן כנראה בשפך נחל נעמן. הנמל שירת אז את התושבים שישבו בתל עכו, שם התקיים יישוב עד לתקופה ההלניסטית.

הנמל במקומו הנוכחי נזכר בכתובת פיניקית מהתקופה הפרסית (מאה 6 או מאה 5 לפנה"ס), שנמצאה בשובר הגלים הדרומי. בתקופה ההלניסטית (מאה 4 עד מאה 1 לפנה"ס) עכו הייתה עיר הנמל החשובה ביותר בארץ ישראל. שרידי ריצוף של אבני כורכר מתקופה זו התגלו בעומק של כמטר מתחת לפני הים. בקרקעית הנמל נמצאו גם שרידים רבים של אמפורות שנוצרו ביישובי הים האגאי. כן נמצאו חלקים של רציף ואבני קשירה גדולות ששימשו לקשירת הספינות שעגנו בנמל.

בנמל התגלו, מלבד כלי חרס, גם שרידיו של הגלים הדרומי שנבנה בתקופה הרומית. חלקו המזרחי שוכן מתחת לשובר הגלים המודרני ושרידים מחלקו המערבי נמצאים בנמל הפיזאני. שובר הגלים הזה חרב בתקופה הביזנטית. מושל מצרים, אחמד אבן טולון בנה את הנמל מחדש במאה ה־9. הוא אף בנה סוללה שנמשכה אל הים בהמשך לחומת היבשה המזרחית. הסוללה חיברה את המבנה המבוצר במגדל הזבובים אל חופו הצפוני של מפרץ עכו, והגדילה את שטחו של הנמל במידה ניכרת.

הנמל הגיע לשיא תפארתו לאחר הכיבוש הצלבני (1104). בנמל עכו עברה רוב התעבורה הימית לאירופה. תיאורים מאותה תקופה מספרים ששרשרת הגנה על שער הנמל. הכיבוש הממלוכי (1291) הביא לחורבן הנמל, ששב לפעול באמצע המאה ה־18, כאשר דאהר אל עומר, שליט הגליל, פיתח בעיר מפעלי בנייה. הנמל התפתח עוד בתקופתו של השליט הבא של העיר, אחמד אל־ג'זאר. בשנת 1799 צר נפוליון על עכו. כדי להגן על הכניסה לנמל הטביע אל־ג'זאר ספינה בפתח הנמל.

הנמל איבד מחשיבותו במאה ה־20 כאשר הבריטים בנו את נמל חיפה. נמל עכו משמש עתה בעיקר נמל דייגים, מעגן יאכטות ואטרקציה תיירותית.

מסגד אל־בחר (סינאן בשה) - מסגד אל־בחר (מסגד הים) משמש ממקום תפילה חשוב בעכו. המבנה בן ימינו נבנה בימו של סולימן פשה בראשית המאה ה־19 על שרידי מסגד שבנה בשנת 1586 סינאן פשה, מושל צפת או דמשק. זה היה כנראה מקום התפילה המוסלמי הראשון בעכו בתקופה העות'מאנית. המסגד היפה כולל אולם תפילה מרובע וחצר הפונה צפונה. אולם התפילה מקורה בכיפה גדולה. המסגד פתוח בשעות התפילה.

ח'אן א־שווארדה (ח'אן הסוחרים) נבנה כנראה במאה ה־18 על ידי דאהר אל־עומר. נראה כי הוא קם על מקומו של מנזר האחיות הקלריסיות. על פי תיאור מהמאה ה־16, הנזירות חתכו את חוטמיהן כדי לדחות מעליהן את הכובשים המוסלמים. החיילים שפרצו למנזר נתקלו במראה האיום של הנזירות והרגו אותן.

בתקופת המנדט ניסו השלטונות להפוך את הח'אן לשוק המרכזי של עכו, אך התוכנית לא יצאה לפועל. אז גם נפרצו הפתחים בחצר כדי להקל על תנועת התושבים. בחלק המזרחי של הח'אן נבנתה קומה ואילו בחלק הצפוני הייתה רק קומת קרקע. ייתכן שהח'אן יועד יותר למסחר ופחות לאירוח. במשך שנים פעלו כאן בתי מלאכה, אך רובם נסגרו.

שער היבשה היה עד שנת 1910 השער היחיד לעיר העתיקה. הקשת שמעל לשער נושאת לוח שיש מעוטר. בשער שרדו דלתות העץ הכבדות, המצופות בלוחות ברזל ממוסמרים ובבריח גדול. במרכז בית השער תלויה קורה, ועל פי אגדות עכו, כאן תלה אחמד אל־ג'זאר את מי שדן למוות. על השער מגן מגדל מבוצר המכונה קאפו בורג' ובו חרכי ירי רבים.

החוף שמצפון לבית הספק לקציני־ים זכה לשמו משום שבעבר נהגו עגלוני עכו לרחוץ בו את סוסיהם. לאורך החוף עוברת טיילת סלולה עם שולחנות פיקניק ומצללות. החוף מעניק תצפית יפה על החומה הדרומית של עכו העתיקה ועל מגדל הזבובים. ספינת המעפילים תיאודור הרצל הוטבעה כאן למנוחה, עד שנגרטה.

על פי דיווחי צוללים, לחוף הים פלשו דיירי ים־סוף ובהם הדגים זהרון מצוי, "אבו נפחא" ונזרית ארוכת קוצים - קיפוד ים שחור בעל קוצים ארוכים וארסיים.

בית הספר לקציני־ים הוא כפר נוער הכולל בית ספר ימי תיכוני, מכללה טכנית ופנימייה. בית הספר מכשיר בנים ובנות לתפקידי מנהיגות מקצועית בים ובחוף.

לצערנו בית הספר חוסם את קו החוף ולפיכך שביל הים נאלץ לאגף אותו ממזרח. עיריית עכו מבקשת לפתוח את חזית הים להולכי רגל וכשזה יקרה אפשר יהיה לבטל את האיגוף ולצעוד בקטע זה לאורך החוף.

חוף הארגמן הוא חוף רחצה מוכרז ובו שירותי הצלה, שירותים, מלתחות, מסעדות ובתי קפה. בחוף נבנו חנייה ושירותים נגישים לנכים.

החוף משקיף על החומה הדרומית של עכו העתיקה. החוף נקרא על שם חילזון הארגמן, חילזון שנאסף בימי קדם בחופי הארץ כדי להפיק ממנו הצבע ארגמן. חופי עכו נודעו בעבר באיכות החול שבהם, ששימש חומר גלם לייצור זכוכית.