עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
מקטע 6
מחוף הסטודנטים בחיפה - לחורבת קרתה בעתלית
חופים חוליים בתוליים ורכס כורכר שנושק לים, ערימות של חלוקי נחל, מערת קבורה של האדם הקדמון ומפרץ בצל מבצר צלבני מרשים
Heading 1
צפון מפרץ עתלית, ברקע המבצר הצלבני
מידע שימושי
נקודות יציאה
רמת קושי
קל עד בינוני
החותרים, מגדים
אורך המסלול
כ-10 ק"מ
קצה דרומי
שמורת טבע חורבת קרתא
קצה צפוני
חוף הסטודנטים, חיפה
קשה להאמין, אבל בקטע החוף שלפנינו התגלו יותר מ-110 אתרים תת-ימיים: ספינות טרופות מלפני כ-4000 שנים עד המאה ה-20, שרידי כפרים פרהיסטוריים מלפני 7000-9000 שנים. מראשי תלים עתיקים נשקפות תצפיות מרהיבות על החוף והכרמל, והמפרץ הצפוני של עתלית הוא חגיגה בפני עצמה.
נקודות עניין לאורך המסלול
Heading 1
סיפור דרך
מצפון לדרום: ממחסום הסלעים בדרום חוף הסטודנטים במבואותיה הדרומיים של חיפה, הולכים דרומה על שפת הים. לאורך רובו של המקטע הולכים דרומה על החוף החולי בקרבת קו המים. ועם זאת, מעט ממזרח, לאורך המקטע, עוברת דרך פטרולים, אשר בימים של ים סוער המקשה על הליכה על החול ניתן ללכת גם עליה, וחלק מהשביל המסומן, אכן עולה אל דרך הפטרולים הזאת בעורף החוף. בדרך נחלוף על פני אזורים מרובדים בסלעי כורכר ובמחשופי גיר וגם על פני אזורים המכוסים בחלוקי נחל גדולים שהתגלגלו לים מנחלי הכרמל. כאשר הים שקט, אפשר להבחין במים הרדודים ועד מרחק של כ 300 מטר מהחוף בכתמים כהים על קרקעית הים. אלו הם מחשופי חרסיות קדומות שהתהוו בין רכסי הכורכר בתקופות הקרחוניות, כאשר מפלס הים היה נמוך בהרבה וקו החוף היה הרחק מערבה ממיקומו הנוכחי. לפני ההגעה לתל כונס, ממש ביציאה לכפר גלים, השביל מתרחק מעט מהחוף, עולה לתל ויורד בצדו הדרומי בחזרה לחוף. מכאן, השביל ממשיך על דרך הפטרולים בעורף החוף, ולא על קו המים. חולפים על פני שפך נחל גלים, עולים לאנדרטה שעל רכס הכורכר ליד המעבר לקיבוץ החותרים. יורדים שוב לסלעים שעל קו המים ו ממשיכים דרומה. חוצים את שפך נחל מגדים היבש, וליד חוות קינון צבי הים של רשות הטבע והגנים עוזבים את החוף מזרחה וצועדים אל מחפורת של מחצבה ברכס הכורכר ובה קיר ענק ושתי מערות. ממשיכים דרומה על דרך עפר אל מבנה בריטי עשוי לבנים מתפוררות ("בית נילי"), שבים לחוף הים, חוצים את שפך נחל אורן ומגיעים למפרץ הצפוני של עתלית. החוף שם אינו קל להליכה! מגיעים כמעט עד למזח הברזל שבולט לים ליד הכניסה לבסיס השייטת, ורואים על הגבעה הקטנה מדרום את עוגן הדרך של שביל הים. עולים אל העוגן עצמו ועתה פונים מזרחה לכיוון בית הקברות הצלבני. עולים לכביש, צועדים עליו בזהירות מזרחה עד המחסום המאובטח של מסילת הברזל ומשם, מעט צפונה לרחבת החניה של חורבת קרתה, שם גם מתחיל מקטע מספר 7 של שביל הים. יש לשים לב שכן כל אזור חציית המסילה מצוי בימים אלה בעבודות גדולות להפרדה מפלסית של הרכבת והכביש.
מדרום לצפון: מהחניון שלמרגלות צדה המערבי של חורבת קרתה הולכים מעט דרומה, לכיוון מעבר פסי הרכבת וחוצים אותם מערבה בזהירות. ממשיכים על הכביש עד לבית הקברות הצלבני, ומשם עוד מעט מערבה עד לעוגן הדרך של שביל הים הצופה למפרץ הצפוני של עתלית. יורדים לחוף עצמו והולכים צפונה, החול שם אינו קל להליכה! חולפים על פני שפך נחל אורן וסוטים מעט מזרחה אל "בית נילי" ואל מחפורת מחצבה ברכס הכורכר ובה קיר ענק ושתי מערות. ממשיכים מעט צפונה על הדרך ואז, ליד חוות הקינון של צבי הים של רשות הטבע והגנים. יורדים לשפת המים, וממשיכים צפונה בהליכה לא קלה בחול הרך. חולפים על פני השפך היבש של נחל מגדים ומגיעים אל הפירצה והאנדרטה בחוף קיבוץ החותרים. כל קו החוף במקטע שבו אנו הולכים מהווה בית קברות ענק לשרידים ארכיאולוגיים תת-ימיים מכל התקופות ההיסטוריות. שברי ספינות עתיקות שנטרפו ואשר מטענן שקע בים, נקברו בחולות המים הרדודים ונחשפים בזמן ואחרי סערות. הכתמים הכהים על קרקעית הים, הנראים גם מהחוף, הם משטחי חרסיות כהות, שרידים למרזבות בין רכסי הכורכר ששקעו בים. ממשיכים צפונה על דרך עפר שבעורף החוף עד שעולים מעט מזרחה לתל כונס. מהתל יורדים בחזרה לחוף, וממשיכים צפונה עד מחסום הסלעים שבחלק הדרומי של חוף הסטודנטים בדרום חיפה.
Latest News
פירוט על נקודות העניין
שורת הסלעים החוסמת את המעבר בחוף מציינת את הקצה הדרומי של שטח השיפוט חיפה, הגובל בשטח השיפוט של טירת הכרמל.
1 קצה צפוני של המסלול
נתבונן בים כאשר הגב שלנו פונה לסככות הענקיות של מפעל חישולי כרמל הנמצא מזרחית לכביש החוף. במרחק של כ-20 מטרים מקו החוף התגלו שרידי מבנים אליפטיים מהתקופה הכלקוליתית התיכונה (לפני כ-6,500 שנה). באתר התגלו אלפי גלעיני זיתים ששימשו להפקת שמן ומאכל. נראה כי תושבי הכפר קטפו את הפירות מזיתי בר שצמחו על רכס הכורכר ובכרמל. לעיתים, כאשר הים נסוג, אפשר להבחין בשרידי המתקנים ששימשו לאחסון הזיתים. באתר מהתקופה הניאוליתית הקראמית (לפני כ-7,000 שנה), המכונה אתר כפר סמיר, התגלו מתקנים שהכילו גפת - פסולת הזיתים לאחר שהפיקו מהם השמן. זוהי העדות הקדומה בעולם להפקת שמן זית. במקום התגלו שרידי ספינות עתיקות, ובהן כמה ספינות מתקופת הברונזה המאוחרת, שנשאו מטעני מתכת. הספינה מאתר חישולי כרמל נשאה מטען של מטילי בדיל ומטילי נחושת, שהם חומרי גלם לייצור ברונזה. שרידי ספינה זו, מהקדומות שהתגלו עד כה עם מטילי שתי המתכות יחדיו, הם עדות חשובה למסחר בברונזה שהתנהל במזרח הים התיכון. בקרקעית הים נמצאו כאן עוגנים עתיקים, כחלק מאלפי עוגנים הפזורים על הקרקעית לאורך חופי ישראל. העוגנים השונים משמשים בארכיאולוגיה הימית כאמצעי ראשוני לתארוך ספינות ומטענן. העוגן הקדום היה אבן כבדה עם חור, שדרכו הושחל חבל - זהו "עוגן גבלי" (על שם העיר גבל בלבנון). אחריו התפתח עוגן דומה, אך בעל שלושה נקבים – אחד בחלקו העליון לחבל, ואחד או שניים בתחתיתו, שבהם הוכנסו ענפים שנתקעו בקרקעית הים וששיפרו את אחיזת העוגן ויציבות העגינה. עוגנים רבים נמצאו עם סימנים וחריטות שונות וניתן לראותם במוזיאון הימי הלאומי בחיפה ובמוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים. כמה צעדים מדרום נשפך נחל אחוזה לים, שיוצר לעיתים בחורף פלג דק.
2 תגליות תת ימיות
שביל הים עולה לראש תל כונס (ח'ירבת כַּנִיסָה), המעניק תצפית מרהיבה על הכרמל וכמובן על חלקים נרחבים מהחוף. רק קיר דל בנוי אבן, בגובה מטר בערך, שרד מהכנסייה שפעלה כאן בתקופה הביזנטית. עיקר השרידים הטמונים בתל הם מהתקופה הפרסית (מאה 4¬-3 לפנה"ס). מעט מדרום לתל נראים ריכוזים גדולים של חלוקי גיר. על החוף אין סלעי גיר והמסקנה המתבקשת היא שמקור החלוקים בהר בכרמל. מי שטרח והביא את חלוקי האבן הוא נחל גלים, מהנחלים הגדולים בכרמל. שפך הנחל נמצא במרחק כ-600 מ' מדרום לתל. כשחלוקי האבן מגיעים לחוף, גלי הים מפזרים אותם. לפעמים החלוקים מכוסים חול, אבל בעת סערות החול נע וחושף את חלוקי האבן. ישנם לא מעט חלוקי אבן שטובלים בים. לפעמים מוצאים חלוקי נחל בגובה של יותר משלושה מטר מהחוף, עדות לסערות חזקות שהיה בכוחן להשליך את האבנים לשם. כדאי לשים לב לצמח הצנוע דרדר נמוך (בשמו הקודם -חופית נמוכה), הצומח בחוף ליד תל כונס. הצמח הקוצני מצמיח בחודשים ינואר-מאי תפרחות סגולות. זהו צמח אדום, בסכנת הכחדה, הצומח בישראל רק בכמה אתרים בחוף הכרמל. הצמח נדיר גם בקנה מידה עולמי. אפשר למצוא נציגים שלו גם בחופי מצרים ולוב. ממערב לתל כונס, בעומק מטר עד שניים, נמצאים שרידים של משוריינים בריטיים, הנחשפים לעיתים. כן נמצא במקום זה מטען של אנייה שנשאה אבני בניין עשויות מכורכר. לאחר סערות חורף נפלטים אבני כורכר אלה אל החוף.
3 תל כונס
_JPG.jpg)
כ- 800 מטרים מדרום לתל כונס מתנשא גל חלוקי נחל בגובה שני מטר. זהו "אתר פולחן" מודרני, שייסד אדם שחטף בעבר התקף לב כאשר בילה בחוף. הוא שכב כאן לבדו כמה שעות עד שזכה לעזרה וניצל. מאז הוא מגיע מדי פעם בפעם, ואולי גם אחרים מסייעים לו, להוסיף חלוקי נחל לגל האבן, המנציח את הנס שקרה לו. חלוקי הנחל הגדולים, בקוטר של כ-20 ס"מ, הובאו משפך נחל גלים הסמוך.
4 גל חלוקי נחל
נחל גלים הוא אחד הנחלים הגדולים בכרמל. הנחל מתחיל את דרכו ליד אוניברסיטת חיפה, עובר בטירת כרמל, פורץ בחוף הכרמל את רכסי הכורכר שבדרכו ונשפך כאן לים. מי שיתבונן היטב בים, יוכל לראות כמה כתמים כהים סמוך לחוף. אלה הם סלעי גיר בקוטר עד מטר, שהנחל סחף עמו בשיטפונות חזקים. בעת השפל בולטים הבולדרים מעל פני המים. מי שיצעד מעט במעלה הנחל אל מתחת לגשר כביש 2, יראה מדרגת סלע מעניינת. המדרגה בנויה "סלע חוף" (beach rock), סלע שנוצר במהירות רבה בקו החוף ממש. המדרגה נמצאת כ-6 מ' מעל פני הים והיא מעידה על מפלס ים גבוה יותר שהתקיים כאן לפני כ-120,000 שנה. באותם ימים חדרה לשון ים אל שפך נחל גלים ושם נוצר הסלע. מבט בוחן יגלה בסלע שברי צדפים רבים של נעמית מצויה (Glycymeris nummaria), הצדף שקונכיותיו מכסות את קו החוף גם בימינו. נעמית מצויה נחשבת למין שזה מקרוב נכחד מחופי ישראל ומצבורי הצדפים של החוף בימינו שייכים לאוכלוסיות שמתו זה מכבר. כ-100 מ' מדרום לנחל גלים נושק רכס כורכרי לקו החוף. שוליו המערביים חודרים לים עד לעומק של מטר מתחת למפלס המים. על קרקעית הים, בעומק כ-4.5 מ', נמצאו שלושה נדבכי אבן של באר מהתקופה הניאוליתית הקראמית.
5 שפך נחל גלים
פרצה מלאכותית ברכס הכורכר מקשרת את החוף עם קיבוץ החותרים. בראש גבעת הכורכר שמצפון לפרצה מתנשאת אנדרטה לזכרו של סגן אלוף זאביק אילון (1925¬-1968), מראשוני קיבוץ החותרים שנהרג בסיני. מהאנדרטה יש תצפית נאה על הכרמל ועל חוף הים.
6 פרצת החותרים ואנדרטת זאביק אילון
בגבעת הכורכר נמצאים שרידי יישובים קדומים, מהתקופה הפרסית (מאות 4¬-3 לפנה"ס) עד התקופה האסלאמית הקדומה (מאה 10 לספירה). בקרקעית הים, מול התל, התגלו שרידי כפר ניאוליתי מלפני 7,000 שנה. תושביו חיו על חקלאות ודגה גם יחד. שרידי הכפר מגיעים עד קו המים ממש. לעיתים, לאחר סערות שמפנות את החול, אפשר לגלות את שרידי המבנים של אותם ימים. ממצא מיוחד במינו שהתגלה בכפר הזה הוא קיר באורך כ-100 מ', בנוי אבנים גדולות שאורכן מגיע למטר. הקיר הפריד בין הכפר לבין קו החוף הניאוליתי. קיר כזה לא נמצא בכפרים אחרים מאותה תקופה והחוקרים סבורים שהוא שימש מגן מסערות שפגעו בכפר בעקבות עליית מפלס הים. קיר המגן הוא העדות הקדומה בעולם למיגון חופים. בניית הקיר סייעה מן הסתם להגן על הכפר מגלי הים במשך דור אחד או שניים, אבל מפלס הים המשיך לעלות ובסופו של דבר הציף את הכפר כליל.
7 תל חריס (תל חרייז)
כ-50 מטרים מדרום לשפך נחל מגדים נמצאת גבעת חול קטנה בחזית החוף, מכוסה בצמחייה אופיינית לחוף הים. בשנת 1981 נפלטה במקום הזה גופת לווייתן גדול־סנפיר באורך כ-17 מטרים. בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה גויסו קצבים מבית המטבחיים שבחיפה, מצוידים בכלים מתאימים, והסירו את בשר הלווייתן. השלד בשלמותו נקבר מתחת לגבעה. עצם הלסת של הלווייתן, שאורכה כ-4.5 מטרים, נמצאת במכון הביולוגי בבית פנחס שבחיפה.
8 גבעת הלוויתן
אנו נמצאים כעת בתחומי המועצה האזורית חוף כרמל. מזרחית לנו, מעבר לכביש 2, נמצא המושב מגדים, ששמו נגזר מהפסוק בשיר השירים: ”שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים".
המושב הוקם ב-1949 כמושב דתי על אדמות שהיו שייכות לעיירה הערבית א-טירה. מקימיו משפחות עולים, רובן ממרוקו וחלקן מאלג'יריה, מצרים, טורקיה וספרד. ענפי המשק העיקריים במושב הם מטעי בננות, גידולי שדה, לולים וצאן.
במרכז המושב עובר נחל מגדים ומצפון לו נחל ספונים, שני ערוצים שראשיתם בהר הכרמל סמוך לבית אורן, בדרכם לים. מול המושב מתנשא על רכס ההר מצוק מגדים.
9 מושב מגדים
על החול בחוף נראה נדבך אבן ריבועי, שממדיו 5X5 מ' בערך. זהו בסיס של מבנה מימי המנדט, ששימש סוכת תצפית של יחידת משמר הים. סימן ההיכר של הבנייה הבריטית הם לבני סיליקט שמהם נבנו הקירות. הבריטים בנו כמה תצפיות כאלה לאורך החוף כדי לפקוח עין על פעילות של מבריחים ושל מעפילים. כאשר נבנה, קו המים היה רחוק יותר מהמבנה מאשר בימינו. מבנה דומה, שהשתמר הרבה יותר טוב וזכה לכינוי "בית נילי", נמצא כ-900 מטרים מדרום לכאן. גם כאן, על קרקעית הים, נמצאו שרידים של שלוש ספינות – אחת, מתקופת הברונזה ובה 20 עוגנים מאבן ושלושה גרזינים מברונזה; שנייה מהתקופה ההלניסטית ובה מטמון של מאות כלי ברונזה, חלקם מכוסים בכסף ובזהב; ושלישית, ספינה ממלוכית (מאות 13¬-14 לספירה) ובה התגלו כחצי טון מטבעת מברונזה וכ-20,000 פריטי ברזל ובהם כלי עבודה, מסמרים, פרסות, ראשי חיצים, מפתחות ומנעולים. כדאי להתבונן מזרחה, אל הגבעה שנמצאת ממזרח לכביש 2. זהו תל קרעה, המקום הגבוה ביותר ברכסי הכורכר של חוף הכרמל (לא להתלהב יותר מדי, מדובר ב-20 מטרים מעל פני הים). בתל התגלו שרידים מהתקופה הכלקוליתית ואילך. מבט אל חורבת קרעה חושף שתי שכבות של כורכר וביניהן שכבת חמרה אדומה. הכורכר הוא אבן חול גירית, סלע שהחל את דרכו כדיונה של חול קוורץ, שהגיע מהנילוס אל חופי הים התיכון. בדיונות קדומות אלו התערבבו שברי צדפים וקונכיות גירניות ובמשך עשרות אלפי שנים, הגשמים המסו את הגיר שהפך למלט וליכד את גרגרי החול לסלע. אדמת החמרה שבין שכבות הכורכר נוצרה בחול שלא נמצא בו גיר, כנראה מפני שהגיר נשטף לעומק הקרקע בתקופות גשומות יותר. הצבע האדום של החמרה מקורו במינרל ברזלי בשם מגנטיט שמצפה את גרגרי החול ומעניק להם צבע חלודה. גיל השכבות השונות של סלעי הכורכר בחוף הכרמל נע בין 30,000 ל-120,000 שנה והם נוצרו ממפלסי ים גבוהים ונמוכים בתקופות הקרחוניות והבינקרחוניות. התארוך מתבסס בחלקו על כלי הצור שנמצאו בשכבות החמרה שבין שכבות הכורכר ובאמצעות שיטות המבוססות על אומדן משך חשיפת גרגרי הקוורץ לאור השמש. שכבת הכורכר העליונה בחוף הכרמל עשויה סלע קשה, המכונה כורכר דור. אבני כורכר מתצורה זו נחצבו לבנייה בעת העתיקה וגם בתקופה המודרנית. מתחת לשכבת כורכר זה מצויה שכבת חמרה שתוארכה לתקופה הפליאוליתית התיכונה (התרבות המוסטרית). מתחת לחמרה נמצא כורכר מתצורת רמת גן. זהו סלע רך ופריך, שאינו מתאים לבנייה, אך מתאים כתשתית לסלילת דרכים וכבישים. בתמונה: שיכוב דומה של כורכר וחמרה בחוף השרון
10 תל קרעה ושרידי תחנה בריטית
המתחם המגודר בגדר תיל הוא חווה של צבי־ים. בקיץ אוספים פקחי רשות הטבע והגנים ביצים מקיני הטלה של צבי־ים ומעבירים אותם למתחמים מוגנים, כדי לשמור עליהם מפני כלי רכב שנוסעים בחוף, ובני אדם שעלולים לפגוע בהם. לאחר בקיעתם מסייעים לאבקועים (צבי-ים שאך בקעו מהביצים) למצוא את דרכם לים. רשות הטבע והגנים מפעילה חוות צבי־ים באתרים אחדים לאורך החוף.
מידע נוסף על צבי הים באתר רשות הטבע והגנים
11 חוות צבי ים
לפנינו קיר ענק של מחצבה נטושה, ממש כמה צעדים ממערב למסילת הברזל העוברת מעל לכביש החוף. המחצבה חשפה ברכס הכורכר שתי מערות, אחת קטנה ושנייה גדולה. חלק זה של הרכס, מתצורת רמת גן, החל להיווצר לפני כ-120 אלף שנה. לאחר שנוצרו המערות המשיך הרכס להיבנות וקבר תחתיו את המערות. אבל, בתקופת האבן התיכונה (לפני 80 עד 60 אלף שנה), כאשר המערה עוד הייתה פתוחה לאוויר העולם ומפלס הים היה גבוה יותר וקרוב יותר למערה, היא שימשה מקום מגורים לבני אדם. במערה נמצאו שרידים של ביצי יענים, עצמות של יונקים אוכלי עשב, קרניים של צבאים וצדפים מחוררים ששימשו חרוזים. האזור שלמרגלות קיר המחצבה - פינה קסומה של דיונות קטנות ושקעים לחים, המחזיקים מים רוב חודשי השנה. המחצבה הגיעה עד מפלס מי התהום המתוקים, אך בסערות החורף מגיעים לשקעים מי ים מלוחים. על התמלחות המים בשקעים בהם מעיד בן מלח מכחיל, צמח חובב מלחות. במקומות הפחות מלוחים צומחים הגבעולים הגבוהים של קנה סוכר מצרי. בין השקעים משתרעות דיונות נמוכות ובהן עירוב מרהיב עין של צמחי מדבר כגון מתנן שעיר וצמחים מטיפוס צומח ים תיכוני ש"גלשו" מהכרמל.
12 קיר מחצבה ומערה קדומה
המבנה, שבינתיים השתמר למלוא גובהו, הוא תאום למבנה התצפית שיסודותיו נמצאים כ-900 מטרים מצפון לכאן. בימי המנדט הבריטי הוא שימש עמדה של תצפיתנים. בחיל הים ייחסו בטעות את המבנה למחתרת ניל"י ומכאן כינויו. אנשי המחתרת אכן העבירו מהחוף הזה ידיעות לבריטים באמצעות איתות מורס ויוני דואר, אך הבית הזה עוד לא היה קיים בזמנם. המבנה אינו עומד בפגעי הזמן, כך שלצערנו לא ישתמר עוד לזמן רב. ליד "בית נילי" נראה תוואי סוללת הרכבת שבנו הבריטים כדי להוביל חומרי בנייה לנמל חיפה. במקביל למסילה עבר קו של עמודי טלגרף מעץ מהתקופה הבריטית. ממזרח למסילה נמצא מחנה מעצר המעפילים של עתלית.
13 "בית נילי"
ברוב ימות השנה יש בשפך נחל אורן אגם קטן, כאשר שרטון חול מפריד בין האגם לים. שרטון חול כזה, שגובהו עד שני מטר ולפעמים יותר, נוצר בסערות החורף וקיים גם בשפכי נחלים נוספים לאורך החוף. באגמון נקווית תערובת של מי ים ומים מתוקים, המשמשת כבית גידול שצומחים בו צמחים כגון אשל, בן מלח מכחיל ומלוח רגלני (מלוחית הרגלה), צמחים המעידים על קרבה למים מליחים. במים חיים צב רך, שפמנון ויצורים רבים אחרים. פעם בשנה, לפעמים יותר, עובר בנחל שיטפון גדול שפורץ את השרטון. כמויות אדירות של מים נושאות סחף רב ובעלי החיים נסחפים איתו אל הים. כשהסערה חולפת, השרטון נוצר מחדש ובית הגידול המיוחד הזה נאלץ להשתקם מחדש. .
14 שפך נחל אורן
המפרץ הצפוני, מצפון לחצי האי של עתלית, נמנה עם המקומות המרתקים ביותר בישראל. הנוף מקסים: ים, שרידי מבצר צלבני, מפרצים מצפון ומדרום ל לחצי האי והר הכרמל – איך אפשר לבנות נוף יפה יותר? כאן, בשטח של חצי קמ"ר, יש עדויות להתיישבות אדם מהתקופה הניאוליתית עד ימינו. במרחק כחצי קילומטר מהחוף, בעומק 10 מ', נמצאים שרידי כפר מהתקופה הניאוליתית הקדם קרמית (לפני כ-9,000 שנה). כאן התגלתה העדות הקדומה ביותר בעולם לכפר דייגים ים תיכוני. גל החקלאות שהתפתח במזרח הקרוב הגיע לחופי מזרח הים התיכון ופגש תרבויות של ציידים־ לקטים שחיו לאורך החופים. המפגש הזה יצר את "מערכת הקיום הים תיכונית" (הבסיס לפיתוח הדיאטה הים תיכונית). הכפר השתרע על שטח של כ-40 דונם ונמצאו בו שרידי בתים בנויים, בארות המים הבנויות הקדומות בעולם ויותר מ-85 קבורות אדם. באותם ימים מפלס הים היה נמוך בלפחות 16 מ' ממפלס הים הנוכחי וקו החוף נמצא 1.5 ק"מ ממערב לקו החוף של ימינו. רכס כורכר השקוע בימינו בים יצר ממזרח לו לגונה רדודה, שסיפקה דגה לתושבים. המפרץ הצפוני של עתלית מביא גם את העדות הקדומה ביותר של ספנות בארץ ישראל. במימיו התגלה קנקן חרס מתקופת הברונזה קדומה (לפני כ-5,000 שנה) ובתוכו צדפות של מים מתוקים שמקורן בנילוס. נראה כי ימאי הספינה אספו את הצדפות במצרים והמליחו אותן כצידה לדרך. ספינתם טבעה במפרץ הזה. תקופת הברונזה התיכונה (לפני כ-4000 שנה) השאירה אחריה קבוצת עוגנים מטיפוס גְּבָלִ. העוגנים תוארכו על פי עוגנים דומים שנמצאו במקדשי העיר גבל, לבנון של ימינו. הממצאים מוצגים במוזיאון הלאומי הימי בחיפה. בתקופה הפרסית התקיימה באזור תרבות פיניקית, שהותירה כאן את אחד הנמלים המושלמים ביותר של אותה תקופה (מאה 9 או 8 לפנה"ס). במפרץ נמצאים שרידים של שני שוברי גלים ושני רציפים מאותם ימים, בנויים אבני כורכר באורך של יותר משני מ'. שובר גלים אחד יוצא מחצי האי של עתלית לכיוון החוף והשני יוצא מהגדה הדרומית של המפרץ לכיוון צפון. במפרץ התגלו מטעני ספינות מתקופות מאוחרות יותר. השרידים המרשימים והבולטים ביותר שייכים למבצר הצלבני שאטו פְּלֶרֶן (מבצר עולי הרגל), שנבנה בתחילת המאה ה-13. בניית המבצר החלה בשנת 1218 ובמשך הזמן הרחיבו אותו עוד. בבניית המבצר השתתפו עולי רגל רבים ומכאן כינויו. במהלך בניית המבצר גילו בונים אוצר מטבעות מימי הפיניקים. המבצר עמד בפני התקפה מוסלמית בשנת 1220 ואחר כך נבנתה לידו עיירה קטנה, שתושביה התפרנסו מחקלאות, דיג ותעשיית מלח. המבצר בעתלית מעולם לא נכבש, חרף שלושה ניסיונות כיבוש, ושרידיו הם מהמרשימים שבמבצרי הצלבנים של ארץ ישראל. . מבצר עתלית היה מקום מושבם של אחרוני הצלבנים בארץ ישראל. ב-14 באוגוסט 1291 לאחר כיבוש עכו, הפליגו מכאן אחרוני הצלבנים והותירו את הארץ לשלטון האסלאם. המבצר נמצא כיום בתחומי מחנה עתלית והוא סגור לציבור. הצינור הגדול המותקן על גשר הברזל שחודר לים שייך למפעל מלח הארץ הסמוך לכאן. הצינור יונק מי ים ומעביר אותם לבריכות האידוי של המפעל.
15 המפרץ הצפוני של עתלית
בדרכו לחורבת קרתה עובר שביל הים דרך בית קברות מרשים מהתקופה הצלבנית. בימי המנדט הבריטי נבנתה סביבו חומה, כדי להגן עליו מכוחות ההרס של גלי הים, אך הוא פתוח לציבור. התגלו בו כ-1,700 מצבות בנויות כורכר ורבות מהן נותרו בשטח. על חלק מהן חרוטים צלבים או דגמים כמו אנך בנאים וזוויתן, המציינים את משלח ידו של הנקבר. מצבות נוספות מכאן מוצגות במוזיאון רוקפלר שבירושלים. מבית הקברות הצלבני, השביל עובר לצד הכביש. חוצים את מסילת הברזל במחסום המאובטח, ומגיעים לקצה המסלול - רחבת החניה של חורבת קרתה .