עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
חיל הים ומורשת קרב
חוות אהרונסון וארגון ניל"י
-
החווה החקלאית הניסיונית של האגרונום אהרון אהרונסון הוקמה ממזרח לעתלית ב-1910
-
החווה הפכה בסיס לארגון הריגול ניל"י, שפעל לטובת הבריטים בזמן מלחמת העולם הראשונה
-
ב-1917 הארגון נחשף על ידי הטורקים ופעיליו נתפסו. החווה החקלאית נהרסה, וכיום מבניה נמצאים בתהליך שיקום
ב-1910 הוקמה ממזרח לעתלית החווה החקלאית הניסיונית של האגרונום אהרון אהרונסון, שכבר התפרסם בעולם בעקבות גילוי אם החיטה ונחשב למדען היהודי החשוב הראשון בארץ. במהרה הפכה החווה בסיס לארגון הריגול ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) שפעל בשנות מלחמת העולם הראשונה לטובת הבריטים ונגד השלטון העות'מאני.
הארגון נחשף עלי די הטורקים וחוסל ב-1917. החווה החקלאית נהרסה (כולל ספרייתה ואוספיה) ופעילי הארגון נתפסו ונחקרו בעינויים קשים. שרה אהרונסון, אחותו של אהרון, התאבדה וחברים אחרים הוצאו להורג. אהרון אהרונסון עצמו נעלם ב-1919 בתאונת מטוס מסתורית מעל תעלת למאנש. כיום משקמים את החווה ואת מבניה השונים, בתקווה שתהפוך למרכז הנצחה לתנועת ניל"י.
משפחת אהרונסון בביתה בזיכרון יעקב (תצלום: בית אהרונסון)
חוות אהרונסון – תחנת הניסיונות בעתלית (תצלום: מעשה שימור)
העפלה
-
העלייה הבלתי חוקית לארץ, שכונתה העפלה או "עלייה ב'", החלה לאחר שהבריטים הגבילו את עליית היהודים לארץ ישראל
-
רוב העולים היו פליטי השואה, שהגיעו ארצה בספינות רעועות ובתנאים קשים
-
הבריטים תפסו את הספינות עם התקרבן לחופי הארץ, כלאו את המעפילים במחנה מעצר בעתלית, ואחר כך במחנות מעצר שהוקמו בקפריסין
-
70,000 עולים הגיעו בדרך זו לארץ עד קום המדינה ב-65 אניות
בשנת 1939, לאחר שמצב היהודים במדינות אירופה הורע מאוד, הוציאו שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל את "הספר הלבן", שהגביל את עליית היהודים לארץ ל-15,000 בשנה ואת קניית הקרקעות לשם התיישבותם. היישוב היהודי, שמנה אז פחות מחצי מיליון נפש, לא השלים עם רוע הגזירה, והחלה עלייה מאורגנת, אך בלתי חוקית, לארץ.
במשך שנות מלחמת העולם השנייה, יהודי ארץ ישראל שיתפו פעולה עם הבריטים. אך כשהסתיימה המלחמה התחדשה העלייה המחתרתית, עלייה ב'. רוב העולים היו פליטי השואה, שהתרכזו במחנות מעבר באירופה. מוסדות היישוב קנו או שכרו ספינות קטנות ורעועות להעברת המעפילים, והצפיפות בהן הייתה נוראה. הבריטים מצדם הקימו מערך של משטרת חופים, תפסו את הספינות עם התקרבן לחופי הארץ, כלאו את המעפילים במחנה מעצר בעתלית, ואחר כך במחנות מעצר שהוקמו בקפריסין.
אחד השיאים במאבק הזה היה פרשת האנייה "יציאת אירופה" או אקסודוס, ועליה 4,500 עולים, בעיקר נשים וילדים, שגורשו חזרה לאירופה. דעת הקהל העולמית נזעקה, ולאחר מכן גורשו המעפילים שהגיעו ארצה למחנות המעצר ולא הוחזרו לאירופה.
ההעפלה נמשכה עד קום המדינה. כ-65 ספינות ובהן כ-70,000 עולים הגיעו בדרך זו לארץ. את סיפור ההעפלה ניתן לראות במוזיאון ההעפלה בחיפה.
אניות מעפילים 1934-1948 (תצלום: פלי"ם)
הפריצה למחנה המעפילים בעתלית
-
מחנה המעצר בעתלית הוקם על ידי הבריטים בשנת 1939, ועד 1948 נעצרו בו למעלה מ-60,000 מעפילים ופעילי מחתרות
-
בליל 10 באוקטובר 1945 פרץ למחנה כוח פלמ"ח ושחרר במבצע נועז את כל 208 המעפילים ששהו בו
-
המעפילים המשוחררים חצו את הכרמל במסע לילי, הוסתרו בקיבוץ יגור ולבסוף פוזרו ברחבי הארץ
מחנה המעצר בעתלית הוקם על ידי הבריטים בשנת 1939 ושימש למעצר מעפילים ופעילי המחתרות עד 1948. במהלך השנים נעצרו בו למעלה מ-50 אלף מעפילים.
בליל 10 באוקטובר 1945 פרץ למחנה כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקודם של נחום שריג וסגנו יצחק רבין, אשר הוציא לפועל מבצע נועז ומדהים: בזמן שקבוצה אחרת של חברי פלמ"ח שמרה על בסיסי הצבא הבריטי הצמודים, שוחררו כל 208 המעפילים שהיו עצורים במחנה. המעפילים נלקחו ברכב וברגל, ובמהלך הלילה חצו את הכרמל במעלה נחל אורן, דרך עוספיא ונחל נחש, והגיעו עם שחר לקיבוץ יגור. הכוונה הייתה לפזרם בין יישובי הסביבה, אולם בואה של המשטרה הבריטית עיכב את הפיזור.
המעפילים הוסתרו בבתי הקיבוץ, כאשר גם הם וגם חברי הקיבוץ תודרכו להשיב לבריטים רק במשפט "אני יהודי מארץ ישראל", על מנת להקשות על הבריטים להבדיל בין אנשי היישוב למעפילים. בהמשך פוזרו המעפילים ביישובים שונים ברחבי הארץ. על תוואי נתיב הבריחה הותווה "שביל המעפילים", כחלק משביל ישראל, שבו ניתן לטייל.
מחנה המעצר בעתלית
-
מחנה המעצר בעתלית הוקם על ידי הבריטים בשנת 1939 ושימש למעצר מעפילים ופעילי המחתרות
-
לאחר קום המדינה שימש המחנה למעצר שבויי מלחמה מצרים, ואלו שוחררו במרץ 1949
-
לאחר פינוי השבויים הוסב המחנה למחנה קליטה ומיון של עולים, שכונה שער עלייה ב'
-
משנת 1987 משמש מחנה המעצר אתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה
מחנה המעצר בעתלית הוקם על ידי הבריטים בשנת 1939 ושימש למעצר מעפילים ופעילי המחתרות וכמחנה מעבר לעולים לארץ. המחנה פעל עד 1948, ובמהלך השנים נעצרו בו למעלה מ-50 אלף מעפילים. במחנה היו צריף חיטוי, צריפי מרפאה, מטבחים וחדרי אוכל וכן צריפים ואוהלים למגורים. תפוסתו המקסימלית נאמדת בכ-4,000 נפש, אך רוב הזמן שהו במחנה פחות מכך, בהתאם לזרם המעפילים שהגיעו.
בליל 10 באוקטובר 1945 פרץ למחנה כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושחרר את כל 208 המעפילים שהיו עצורים בו באותה העת. מתחילת 1946 הגיעו מעפילים רבים למחנה, הוא התמלא עד אפס מקום והבריטים החלו לגרש את המעפילים שנתפסו למחנות מעצר בקפריסין. בשנתיים הבאות שימש המקום תחנת מעבר לעולים ובית כלא לאסירי המחתרות. לאחר קום המדינה שימש המחנה למעצר שבויים מצריים. אלו שוחררו במרץ 1949, לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות.
לאחר פינויו מהשבויים הוסב המחנה למחנה עולים וכמעברה ל-1,200 משפחות. עם התגברות העלייה מעיראק פונו המשפחות מהמעברה והמחנה הוסב למחנה קליטה ומיון של עולים, שכונה שער עלייה ב'. משנת 1987 מחנה המעצר משמש אתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה על שם משה סנה.
מחנה המעצר בעתלית (תצלום: ויקיפדיה)
החבלה בדוברות הבריטיות
-
המבצע התקיים באחד מלילות חורף 1947, במטרה לפגוע בדוברות ששימשו את הבריטים להעברת מעפילים שנתפסו לאניות הגירוש
-
יוחאי בן נון ולוחמים מהיחידה לחבלה ימית של הפלי"ם הובילו את המבצע, שהתרחש בנמל חיפה
-
למרות הקור העז, הלוחמים הצליחו להצמיד מטעני חבלה ומוקשים לשתי דוברות ולהסב להן נזק קשה
-
הלוחמים נמלטו ללא פגע לאחר שהתחזו לדייגים
דוברות שימשו את הבריטים להעברת המעפילים שנתפסו לאניות הגירוש. באחד מלילות חורף 1947 הפליגה מחוף הכרמל ספינת הדיג "נאמן" ועל סיפונה יוחאי בן נון ולוחמים נוספים מהיחידה לחבלה ימית של הפלי"ם שהוקמה על-ידו. הם שטו לעבר נמל חיפה מצוידים בחומרי חבלה והצליחו להיכנס לתוכו ולעגון לצד הרציף, כשמעברם האחד הדוברות ומעברם השני ספינות משמר.
הלוחמים החלו להתכונן לפעולה, הכינו את מטעני הנפץ, שתו לגימת קוניאק ומרחו עצמם בגריז לשם הגנה מפני הקור העז (לימים התברר כי אלכוהול וגריז אינם מסייעים לחימום הגוף). הלוחמים ירדו למים ואכן, סבלו מהקור ששיתק את אבריהם. אחד הלוחמים הצליח בקושי רב להגיע לדוברה וניסה להצמיד את המטען, אך ידיו רעדו והמטען שקע. בדוברה השנייה הוא נחל הצלחה והמטען חובר. לוחם אחר הצליח להגיע לדוברה נוספת, כשהוא מחזיק שני מוקשים שנקשרו בחבל. כשראה שאינו מצליח להפרידם, החליט להצמיד את שניהם לאותה דוברה. בשארית כוחותיו החל לסגת והגיע לספינה רועד כולו.
הגיעה העת לצאת מן הנמל, אך אז נתקלו הלוחמים בסמל בריטי. הם הציגו לו תעודות דייגים מזויפות, ואף שהוא פקפק בזהותם, הוא התיר להם בסופו של דבר לצאת מהנמל. זמן קצר לאחר מכן אירע הפיצוץ, שתי דוברות ניזוקו קשה והבריטים הבינו את המסר - גירוש המעפילים לא יעבור בשתיקה.
אניית המעפילים "ליברטאד" בחוף מעיין צבי
-
אניית המעפילים "ליברטאד" יצאה מוורנה שבבולגריה כשעל סיפונה 390 מעפילים ביוני 1940
-
כבר בתחילת הדרך מנוע הספינה התקלקל, והיא נגררה במסע ארוך עד לצ'נקלה שבמצר הדרדנלים, שם דאגו אנשי הקהילה היהודית לספק למעפילים מזון ומים
-
מצ'נקלה המשיכה הספינה בעזרת מפרשים לים האגאי, ולאחר מספר ימים עגנה באי היווני לסבוס
-
בדרכה מלסבוס לארץ פרצה באנייה מגפת טיפוס. בסופו של דבר הגיעה הספינה לחוף מעיין צבי, נתפסה על ידי הבריטים והמעפילים נאסרו לשנה במחנה המעצר בעתלית
בחודש יוני 1940, נתפסה מול חופי מעיין צבי אניית המעפילים "ליברטאד", שיצאה מוורנה שבבולגריה כשעל סיפונה 390 מעפילים. כבר בתחילת הדרך התקלקל מנוע הספינה והיא נגררה לנמל בורגס. לאחר מספר שעות נדרשה לעזוב ונגררה אל מחוץ לנמל. רב החובל של הגוררת הסכים לגרור אותה עד לפתח נמל איסטנבול, אך השלטונות הטורקיים לא הרשו לה לשהות בנמל, ולבסוף היא מצאה מקום עגינה בצ'נקלה שבדרום מיצר הדרדנלים, שם דאגו אנשי הקהילה היהודית לספק לנוסעי הספינה מזון ומים.
המנוע לא תוקן, והספינה המשיכה בעזרת מפרשים דרומה לים האגאי. לאחר מספר ימים הגיעה לעיירה סיגרי שבחופו של האי היווני לסבוס. כאן זכתה האנייה ליחס טוב יותר, מכונאי מקומי עזר בתיקון המנוע ושוב ניתנו להם מזון ומים. לאחר כשבועיים המשיכה הספינה בדרכה, אך בלב ים פרצה בה מגפת טיפוס. ב–18 ביולי הגיעה לחופי הארץ ונתפסה על ידי הבריטים. האנייה נגררה לחיפה והמעפילים נאסרו לשנה במחנה המעצר בעתלית.
אניית המעפילים "ליברטאד", 1940 (תצלום: ויקיפדיה)
חיל הים ומורשתו
-
חיל הים הוא הזרוע הימית של צה"ל
-
החיל התפתח לפני קום המדינה במסווה של קבוצות שיט ספורטיביות, בליווי אניות מעפילים ובשורות הצבא הבריטי
-
הפלוגה הימית של הפלמ"ח שהוקמה ב-1943 הייתה הבסיס ליצירת חיל הים לאחר קום המדינה
-
כיום לוקח חיל הים חלק פעיל ומשמעותי בחירום ובשגרה, בביטחון השוטף באזורים הקרובים לחופי הארץ ואף באזורים מרוחקים יותר
חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל ומבצע את מרבית הפעילות הצבאית של ישראל בזירה הימית. בראש החיל עומד קצין בדרגת אלוף ומפקד חיל הים הנוכחי הוא אלוף אלי שרביט. בחודש אוקטובר 2014, קבע מפקד חיל הים דאז את המונח זרוע הים כשמו הרשמי של החיל.
היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים - שייטת 3, שייטת הצוללות – שייטת7 , הקומנדו הימי - שייטת 13, פלגות הדבורים, היחידה למשימות תת-מימיות, יחידת סנפיר להגנת נמלים ויחידת אביר הים המפעילה כלי שיט בלתי מאוישים. בעבר היו לחיל הים גם: שייטת המשחתות ,שייטת הנחתות, שייטת הטרפדות, יחידה 707, יחידת הנצלה ימית ויחידה 788 שפעלה בכנרת.
בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם כ 900 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 לוחמים.
מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה - ספינת טילים מדגם סער 5. כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים. כיום, עם הצרכים הגוברים להגנת המרחב הימי של ישראל עם גילוי מאגרי הגז הרחוקים למעלה ממאה ק"מ מן החוף, נמצא חיל הים בהליך התעצמות משמעותי כשבראשו רכישת צוללות מודרניות וספינות טילים חדשות מדגם סער 6.
חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי הדגל של החיל נמנים: הטבעת אניית הדגל של הצי המצרי ה"אמיר פארוק" ב 1948, שביית המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" במלחמת סיני ב 1956,קרב רומני בצפון סיני במלחמת ששת הימים ב 1967, פעולת הקומנדו הימי בנמל פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים ב 1973, הפשיטה על האי גרין בדרום סיני ב 1969, פשיטה משוריינת במלחמת ההתשה בסיני, מבצע אסקורט (רביב) ב 1969, מבצע הקומנדו אביב נעורים בבירות ב 1973, קרב לטקיה מול חופי סוריה ב 1973, והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון הראשונה ב 1982, לכידת ספינות שהובילו נשק לארגוני טרור ועוד רבים אחרים. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל וחופי רצועת עזה.
חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת1967, טביעת ואבדן הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת בלבנון ב 1997, והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה ב 2006 . במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית הביון האמריקאית ליברטי, שסיירה בקרבת חופי סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.
מפקד חיל הים לשעבר, אלוף עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגיאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו העיקריים של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.
כיום לוקח חיל הים חלק פעיל ומשמעותי בחירום ובשגרה, בביטחון השוטף באזורים הקרובים לחופי הארץ ואף באזורים מרוחקים יותר.
צוללת חיל הים מדגם "דולפין" חדישה במפרץ חיפה (תצלום: רויטרס)
שייטת 13 - הקומנדו הימי
-
שייטת 13 היא יחידה עילית של חיל הים הפועלת בים, ביבשה ובאוויר בשלל פעילויות מיוחדות ונועזות מעבר לקווי האויב
-
בסיס היחידה ממוקם בעתלית, באחד המפרצים היפים בארץ, שבשטחו נמצא המבצר הצלבני של עתלית
-
שייטת 13 נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל. סמל היחידה הוא העטלף
שייטת 13 היא יחידה עילית של חיל הים הפועלת בים, ביבשה ובאוויר בשלל פעילויות מיוחדות ונועזות. בסיס היחידה ממוקם בעתלית, באחד המפרצים היפים בארץ, ובשטחו נמצא גם המבצר הצלבני של עתלית ושרידי נמל ועיר חוף מרשימים.
השייטת עוסקת בפעילות מבצעית מעבר לקווי האויב למטרות שונות, בהן פגיעה אסטרטגית בנמלי אויב ובמתקנים חיוניים בעת מלחמה, ואיסוף מודיעין איכותי על פעולות ומהלכי האויב.
השירות ביחידה משלב הכשרת חי"ר ארוכה ומקיפה עם התמחות והתמקצעות בלוחמה ימית, בצלילה ובהפעלת כלי שיט מיוחדים. היחידה זכתה מספר פעמים בפרס הרמטכ"ל על תרומתה ללחימה בטרור, על פיתוח יכולות מבצעיות חדשניות ועל הקניית נורמות התנהגות גבוהות של מצוינות וחתירה לניצחון. צוותי הלחימה של שייטת 13 נדרשים למגוון יכולות והכשרות כדי לבצע את משימותיהם, ולכן ההכשרה היא ארוכה ומקיפה. בין היתר מתמחים הלוחמים בלוחמת חי"ר, בלוחמה בטרור ובלוחמת גרילה, בצניחה מבצעית, בשיטות תקיפה ימית ובפשיטה מהים.
השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים. מוטו היחידה הוא "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם". בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלו באופן ניכר, וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם, והיא משתתפת באימונים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.
לוחמי שייטת 13 (תצלום: דובר צה"ל)