החי והצומח ישןשביל הים

החי והצומח

החי לאורך החוף

בעלי החיים השורדים בחוף החולי הם רובם ממוצא מדברי ומכונים "אוהבי חול"
הם פיתחו יכולות התחפרות ותנועה מיוחדות, מנגנוני הגנה מחדירת חול אל גופם ויכולות לשרוד כיסוי בחול
כתוצאה מהשכנות ההרסנית עם האדם, נעלמו מינים רבים שהיו נפוצים בחוף החולי בעבר

התנאים השוררים בחוף החולי – ניידות החולות, חלחול המים והחום במשך היום, הביאו לכך שבעלי החיים השורדים כאן הם רובם ממוצא מדברי ומכונים "אוהבי חול". הם פיתחו יכולות התחפרות ותנועה מיוחדות, מנגנוני הגנה מחדירת חול אל גופם ויכולות לשרוד כיסוי בחול. בנוסף לסרטנים ולשבלולים, נמצא כאן נחשים (נחש החולות ועכן קטן), חומטים (חומט רפואי, נחושית החולות), שממיות (ישמוניות), לטאות (שנונית וחרדון) ויונקים קטנים (גרביל לסוגיו, ירבוע, מריון). כתוצאה מהשכנות ההרסנית עם האדם נעלמו מינים רבים שהיו נפוצים בחוף בעבר, כמו שנונית השפלה, קיפוד החולות וגרביל אלנבי.

גרביל החולות (תצלום: החברה להגנת הטבע)

שנונית החולות (תצלום: גיא חיימוביץ')

בית הגידול של החוף החולי

מקורם של גרגירי החול בחופי הארץ מהדרום ועד למפרץ חיפה הוא בהרי אתיופיה ורמות החול של סודן. הוא הוסע לחופי הדלתה של הנילוס ומשם עדיין מוסע לחופי הארץ באמצעות זרמי הים
צפונית לעכו ועד לראש הנקרה, מרבית החול הינו "זיפזיף" שמקורו בשלדים מפוררים של בעלי חיים ימיים ואחרים
בית הגידול של החוף החולי מאופיין בחולות נודדים וברסס מלוח שמכסה את הקרקע, ולכן נחשב למאתגר מאוד לקיום צמחים ובעלי חיים

מרבית השטח מהחוף ועד קרקעית הים מכוסה במצע חולי מסוגים שונים, היוצר בית גידול מיוחד ומאתגר. גרגירי החול המצויים בחופי הארץ מהדרום ועד מפרץ חיפה מכילים קוורץ, טין וחרסית שמקורם בתוצרי בלייה של הרי אתיופיה ורמות החול של סודן. נהר הנילוס מסיע את המשקעים הללו אל הים התיכון, ושם הם מובלים על ידי הזרמים לאורך מדף היבשת ומורבדים בחופי הארץ, כאשר הר הכרמל משמש להם מחסום טבעי. צפונית לעכו ועד לראש הנקרה, כ-80-90 אחוז מהחול הינו "חול ביוגני" (זיפזיף) שמקורו בשלדים מפוררים של בעלי חיים ימיים ואחרים, שהגיעו לשם מנחלי הגליל העליון המערבי.

בית הגידול של החוף החולי מאופיין בחולות נודדים וחוסר יציבות של הקרקע, בנוסף לרסס המלוח המכסה אותה תדיר, ולכן נחשב למאתגר מאוד לקיום צמחים ובעלי חיים. תנאים אלה גרמו להתפתחות מנגנונים מיוחדים בצמחים ובבעלי החיים המצויים בבית גידול זה, המסייעים להם לשרוד בסביבה הקשה.

חורשף צהוב (תצלום: עוזי פז)

אהל הגבישים (תצלום: עוזי פז)

החי בחוף הסלעי

עמוק בחול הרטוב שעל שפת הים אפשר למצוא תולעים, סרטנים ורכיכות
באזור החוף הסלעי משתמשים החלזונות בדבק מיוחד שהם מפרישים כדי להיאחז בסלע
בשפכי הנחלים יש בעלי חיים המסוגלים לחיות במים מלוחים ומתוקים כאחד

את סביבות החיים בחוף הסלעי מקובל לחלק לחגורות, מהחוף עצמו ועד לתוך הים: אזור העל-כרית (עד שלושה מטרים מעל לפני הים), אזור הכרית, אזור התת-כרית ועומק המים. באזור העל-כרית חיות מתחת לחול לביה ואבובית ישרה. עמוק בחול הרטוב אפשר למצוא תולעים, סרטנים ורכיכות. כוכבי ים, סרטנים ודגים קטנים מגיעים לחוף עם הגאות.

באזור הכרית מבנה הסלע הוא ביוגני, עשוי משלדי בעלי החיים שהתיישבו עליו - תולעונים, חלזונות, רכיכות, סרטנים ואחרים. החלוץ הוא הצינורן הבונה, ואחריו בלוטונים, וכן שני החלזונות חופית חיוורת ומנוקדת. כל אלה משתמשים בדבק מיוחד שהם מפרישים כדי להיאחז בסלע. גם שושנת הים חיה על הסלעים.

באזור התת-כרית ובעומק המים נמצא אצות ועשרות מינים של ספוגים, נבוביים – אלמוגים ומדוזות, רכיכות (חלזונות, צדפות) וראש-רגלאים כמו תמנונים ודיוננונים וכן קווצי עור – קיפודי ים וכוכבי ים. בשפכי הנחלים יש בעלי חיים המסוגלים לחיות במים מלוחים ומתוקים כאחד.

החי במים

כמויות הדגים לחופי ישראל מועטות בשל חום המים ודלות חומרי ההזנה, אך המגוון גדול
דגי מזרח הים התיכון נפגעו כתוצאה מדיג יתר והשפעה של מינים פולשים מים סוף, שהביאו חלק מדגי הים התיכון לסף הכחדה
גורמי שמירת הטבע עושים רבות לשמירת המגוון הביולוגי בים, בין השאר על ידי הכרזת שמורות טבע ימיות

האוקיאנוסים מהווים כ-71 אחוז משטח כדור הארץ, ומי כולם הם רצף אחד. למרות זאת, דגי האגן המזרחי של היםהתיכון הם קבוצה מובהקת. חום המים ודלות חומרי ההזנה הביאו לכך שכמויות הדגים כאן מעטות, אך המגוון גדול. רובם ככולם הם יצורים חולייתנים, בעלי שלד גרמי. הם מצטיינים במהירות השחייה והתאמת צבעיהם למים. הם מתחלקים לדגי מרחבים, החיים לרוב בלהקות, כמו מקרלים, סרדינים וטונה, ודגי קרקעית, כמו בקלה, דקר וקיפון אדום.

במשך אלפי שנים ניצודו דגים אלה, ועם התפתחות הטכנולוגיה הלכו האוכלוסיות והתמעטו בגלל דיג יתר. בנוסף, במשך 150 השנים האחרונות הוצף האגן המזרחי במינים פולשים שחדרו אליו דרך תעלת סואץ, ודחקו את המינים המקומיים, במקרים מסויים עד לסף הכחדה. גם הזיהום וההתחממות הגלובאלית תורמים את חלקם. גורמי שמירת הטבע עושים רבות לשמירת המגוון הביולוגי בים, בין השאר על ידי הכרזת שמורות טבע ימיות.

החי בנחלי החוף

הצמחייה העשירה ובעלי החיים המגוונים של נחלי מישור החוף סובלים בשנים האחרונות מהכחדה מסיבית בשל פעילות האדם
הלוטרה, למשל, שהייתה נפוצה בכל נחלי החוף, נעלמה לחלוטין בשל הרס בתי גידול, ציד מסיבי ודריסה
ב-2007 התגלו סימני מחייה של לוטרות בנחלי הנעמן והקישון, ובעקבותיהם הוקם מרכז רבייה מיוחד ללוטרות בגן החיות התנ"כי בירושלים

בעבר היו נחלי מישור החוף עשירים במים, בצמחייה ובבעלי חיים. במהלך המאה העשרים סבלו הנחלים מבעיות רבות, כגון ייבוש מקורות המים, שינויי תוואי, זיהום תעשייתי והזרמת ביוב, וכן הכחדה מסיבית של בעלי חיים וצמחים.

הלוטרה המצויה, או הלוטרה האירואסיאתית (Lutra Lutra), היא טורף בגודל בינוני ממשפחת הסמוריים, החיה באזורי נחלים ומקווי מים וניזונה מדגים ומסרטנים. בעבר הייתה הלוטרה נפוצה בנחלי מישור החוף, מנחל בצת בצפון ועד נחל שורק בדרום. בשל הרס בתי גידול, ציד מסיבי ודריסה נעלמו הלוטרות לחלוטין מנחלי החוף. הן מצויות כיום במספרים קטנים רק בעמק בית שאן, הכנרת ועמק החולה. ב-2007, לאחר שנים רבות של היעדרות, התגלו סימני מחייה של לוטרות בנחלי הנעמן והקישון. ב-2013 הוקם מרכז רבייה מיוחד ללוטרות בגן החיות התנ"כי בירושלים בשיתוף רשות הטבע והגנים והמרכז ליונקים של החברה להגנת הטבע. פרטים שנולדים במרכז הרבייה משוחררים לטבע, בניסיון לחזק את האוכלוסייה הנמצאת בסכנת הכחדה.

לוטרה (תצלום: ויקיפדיה)

נוטריה (תצלום: אסף מירוז)

רבייה במים

רוב היצורים הימיים מתרבים בהפרייה חיצונית: הביציות ותאי הזרע מופרשים למים, מתלכדים ומתפתחים מחוץ לגוף האם
יש דגים שמטילים מיליוני ביצים בכל הטלה, אך רק ביצה אחת ממיליון תתפתח לדג בוגר

רוב היצורים הימיים מתרבים בהפרייה חיצונית: הביציות ותאי הזרע מופרשים למים, מתלכדים ומתפתחים מחוץ לגוף האם, בחלל המים. יש דגים המשריצים דגיגים חיים, לאחר שהביצים המופרות התפתחו בגוף האם. לדגים רבים עונות רבייה קבועות וגם מקומות קבועים להתרבות, הכל תלוי בטמפרטורה, מצאי המזון ואורך היום והלילה.

הסכנות האורבות לביצים ולדגיגים הצעירים גדולות ורבות, והדגים מפצים עליהן בכמויות – יש דגים שמטילים מיליוני ביצים בכל הטלה! אך רק ביצה אחת ממיליון תתפתח לדג בוגר.

הרבייה בים (תצלום: ויקיפדיה)

יונקים ימיים

יונקים ימיים, בניגוד לדגים, נושמים אוויר ולא משתמשים בזימים, וגם יולדים ולדות חיים כדרך שאר היונקים
החוש העיקרי המשמש אותם במים הוא השמע – הם מסוגלים להפיק ולשמוע קולות שמעבר ליכולת הקליטה של האוזן האנושית
רוב הלווייתנים והדולפינים המגיעים לחופינו הם תיירים מזדמנים, הסובלים מהשלכות הפעילות האנושית. במכמורת פועל מרכז לחקר והצלה של יונקים ימיים (מחמל"י)

למרות הדעה המקובלת שהחיים על פני כדור הארץ החלו במים, היונקים הימיים הם יצורים יבשתיים שחזרו למים והתאימו את עצמם לסביבה החדשה-ישנה. גופם קיבל צורה הידרו-דינמית, המקלה את התנועה בחיכוך עם המים; גפיהם וזנבם הפכו לסנפירים התורמים גם הם לתנועה; עורם מבודד בשכבת שומן עבה; אך הם נושמים אוויר ולא משתמשים בזימים כמו הדגים, ואף יולדים ולדות חיים כדרך שאר היונקים.

החוש העיקרי המשמש אותם במים הוא השמע – הם מסוגלים להפיק ולשמוע קולות שמעבר ליכולת הקליטה של האוזן האנושית ואף את ההד הנוצר עם פגיעתם בגוף כלשהו. חלק מהם טורפים, ואילו אחרים ניזונים מפלנקטון – צמחים ובעלי חיים זעירים הצפים בגוף המים. רוב היונקים הימיים חיים בלהקות, עם סדר חברתי מובהק, למטרות עזרה הדדית, הגנה ומשחק. לפרטים בלהקה יש שריקת חתימה אישית, דרכה הם מזהים זה את זה. בנוסף יש להם גם שפת תנועה מפותחת, המשמשת לטרף, חיזור ושעשוע. לדולפינים יש אינטליגנציה גבוהה והם ניתנים לאילוף למטרות שונות.

רוב הלווייתנים והדולפינים המגיעים לחופינו הם תיירים מזדמנים, הסובלים מהשלכות הפעילות האנושית - דיג, הפקת נפט וגז, התפלת מים, ובעיקר מזיהום הים, מעל לכל בפלסטיק. במכמורת פועל מרכז לחקר והצלה של יונקים ימיים (מחמל"י), העוסק גם בהעלאת המודעות הציבורית לגורלם של אחינו אלה.

כלב ים נזירי בראש הנקרה (תצלום: מיה אלסר)

ארגון מחמ"לי למחקר מסייע ליונקים ימיים במצוקה

דולפינן מצוי (תצלום: אוניברסיטת חיפה)

כרישים וטריגונים

הכרישים בים התיכון אינם מתקרבים לחוף בדרך כלל, רובם אינם מסוכנים לאדם, ולאחרונה הוכרזו כמין בסכנת הכחדה
כרישי חול, המכונים גם חתולי ים, הם קרוביהם של הכרישים. הם מתניידים במים במעין תנועת "תעופה" ולעתים מתחפרים בחול
כרישי החול אינם תוקפנים, אך כשהם בסכנה, העוקץ הארוך שבבסיס זנבם מזדקר ופגיעתו עלולה להיות קטלנית

יש כרישים בים התיכון, אך הם אינם מתקרבים לחוף בדרך כלל, רובם אינם מסוכנים לאדם, ולאחרונה הוכרזו כמין בסכנת הכחדה. הכרישים שייכים למחלקת דגי הסחוס, קבוצת יצורים עתיקה ששרדה בזכות התפתחותם של מאפיינים מתקדמים, כמו הפריה פנימית, מוח מפותח וחושים חדים. הכרישים הם בעלי שלד סחוסי, ללא עצמות גרמיות, יש להם 5-7 פיתחי זימים בצדי הראש וזנבם חזק ומהווה איבר התנועה העיקרי. גודלם בין 25 ס"מ ל-10 מטרים.

טריגונים, או כרישי חול, המכונים גם חתולי ים, הם קרוביהם של הכרישים, גם הם ממשפחת הבטאים. הם מגיעים לאורך כ-80 ס"מ ומתחפרים בחול, כאשר רק עיניהם וקצות סנפירי הגב שלהם בולטים ממנו. הטריגונים מתניידים במים במעין תנועת "תעופה", נעים קדימה ומאיצים בעזרת סנפירי החזה הגדולים שלהם. העוקץ שלהם, הנמצא בבסיס הזנב, הוא ארוך וחד כתער ולעתים מצופה בארס. הטריגונים אינם תוקפנים, אך כשהם בסכנה העוקץ הארוך מזדקר ופגיעתו עלולה להיות קטלנית למי שבא עמו במגע, לפעמים על ידי דריכה עליו. בעבר היו ניצודים ונאכלים, אך היום הם בעלי חיים מוגנים.

התקבצות כרישים בעונת החורף ליד יציאת המים החמים לים, תחנת הכח בחדרה (תצלום: רון גפני)

צבי הים

צבי הים הנפוצים באזורנו הם הצב הירוק והחום. הם יכולים להגיע לגדלים מרשימים של יותר ממטר ולמשקל של יותר ממאה ק"ג, ויכולים לחיות 200-300 שנה
בתחילת הקיץ עולות הנקבות לחוף, חופרות גומות בחול ומטילות בהן עשרות ביצים הדומות לכדורי פינג-פונג
פעולות שונות של האדם, כמו צמצום חופי הרבייה, תנועה ורעש על החוף ובים, והצבת תאורה מלאכותית שמבלבלת את הצבים הקטנים בדרכם אל המים גרמו לכך שהצבים נמצאים כיום בסכנת הכחדה

צבי הים שייכים למחלקת הזוחלים ונושמים אוויר בריאותיהם. הנפוצים באזורנו הם הצב הירוק והחום. הם יכולים להגיע לגדלים מרשימים של יותר ממטר ומשקל של יותר ממאה ק"ג. הם חיים כ-200-300 שנה, במהלכן הם נודדים אלפי ק"מ מאתרי ההטלה במזרח הים התיכון לאתרי ההזנה במערב. הצבים הם אוכלי כל, ומסתמכים בעיקר על חוש הריח למציאת המזון.

הצבים מזדווגים במים, ובתחילת הקיץ עולות הנקבות לחוף. הן חופרות גומות בחול ומטילות בהן עשרות ביצים הדומות לכדורי פינג-פונג. הצבות מכסות את הגומות בחול וחוזרות לים. הזכרים אינם עולים לחוף כלל. כעבור כחודשיים בוקעים הצבים הקטנים במשך הלילה ורצים אל המים, מונחים על ידי אור הירח והכוכבים. עופות ודגים אורבים להם, ורק מעטים מצליחים לשרוד. מעריכים שרק אחד מכל מאה בממוצע מצליח להגיע לבגרות מינית, המתרחשת בגיל מאוחר יחסית, בין גיל עשר ל-20 שנה.

צב ים ירוק בשמורת שקמונה (תצלום: ישראל אבידג)

חוות קינון צבי ים של רשות הטבע והגנים – ביצים המוטלות ע"י צבי ים בחופים בעייתיים, מועברות לאזור מוגן בצפון חוף הכרמל

צבים רכים

הצבים הרכים הצבי מים מתוקים וזקוקים לחום השמש ולכן ניתן לראותם יוצאים להתחמם על אבנים בגדות הנחל
בעבר היה הצב הרך נפוץ בכל נחלי החוף, אך בשל זיהום הנחלים וציד פרוע נעלמו הצבים מרוב הנחלים והם מוגדרים כמין בסכנת הכחדה
כיום עיקר האוכלוסייה מתרכזת בנחל אלכסנדר, שם נמצא אתר הקינון העיקרי שלה

מוצאו של הצב הרך (Trionyx triunguis) מאפריקה. אל המזרח התיכון הוא הגיע מהדלתא של הנילוס. צבים רכים ניתן למצוא בישראל, בלבנון, בסוריה ובטורקיה. הצב הרך הוא אוכל-כל וניזון ממגוון רחב של בעלי חיים, צמחים, ואפילו מנבלות של בעלי חיים אחרים. כמו זוחלים אחרים, גם הצבים הרכים זקוקים לחום השמש ולכן ניתן לראותם יוצאים להתחמם על אבנים בגדות הנחל.

בעבר היה הצב הרך נפוץ בכל נחלי החוף, אך בשל זיהום הנחלים וציד פרוע נעלמו הצבים מרוב הנחלים והם מוגדרים כמין בסכנת הכחדה. כיום עיקר האוכלוסייה מתרכזת בנחל אלכסנדר, שם נמצא גם אתר הקינון העיקרי שלהם, אך ניתן למצוא אוכלוסיות קטנות של צבים רכים גם בנחלי חוף אחרים ששוקמו. אוכלוסיית צבים רכים הועברה גם אל אגם החולה, שם התבססה יפה.

תנינים

תנין היאור הוא תנין גדול המגיע עד לאורך של חמישה מטרים. הוא אוכל כל, ועלול לתקוף גם בני אדם
עד לפני כמאה שנה חיו עדיין תנינים בטבע בארץ, בעיקר בנחל תנינים ובסביבתו
התנינים ניצודו בכמויות גדולות בשל בשרם הטעים (גם הביצים), בגלל הפחד מהם, ובעיקר בעבור עורם
התנין האחרון בישראל ניצוד כנראה בתחילת המאה העשרים, וכיום ניתן לראות תנינים בארץ רק בחוות תנינים ובגני חיות

עד לפני כמאה שנה, חיו עדיין תנינים בטבע בארץ. תנין היאור (Crocodylus niloticus) חי בנחלי הארץ מאז ומעולם, אך ריכוז גדול שלו היה בנחל תנינים ובסביבתו, והוא העניק את שמו לנחל ולעיר שהתקיימה שבשפכו – קרוקודילופוליס.

תנין היאור הוא תנין גדול המגיע עד לאורך של חמישה מטרים. רוב שעות היום רובצים התנינים במים וצדים את מזונם. כאשר טמפרטורת המים נמוכה, הם עולים לגדת הנהר ומתחממים בשמש ללא תזוזה. תניני היאור טורפים כל בעל חיים שביכולתם להרוג, החל מחסרי חוליות ודגים, וכלה ביונקים גדולים, חיות משק ואף בני אדם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים, הופכים אותם לציידים אפקטיביים של טרף גדול. עם זאת, התנינים הם גם אוכלי נבלות וממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בכך שהם אוכלים גוויות שנמצאות בתוך המים.

ב-1864 ניצוד בארץ תנין נילוס ענק עבור חוקר הטבע הנודע הנרי בייקר טריסטרם. התנין האחרון ניצוד כנראה בתחילת המאה העשרים. ישראל הייתה הנקודה הצפונית ביותר שבה חיו תניני יאור, וכיום ניתן למצוא אותם בטבע רק ביבשת אפריקה. לאחר שהפכו התנינים למין בסכנת הכחדה, נעשים בשנים האחרונות מאמצים להגן עליהם, בעיקר בשמורות טבע ובפארקים לאומיים, ואף להשיבם לטבע, ונחקקו חוקים מחמירים הנוגעים לסחר בעורם. במושב בית חנניה, הסמוך לנחל תנינים, הוקמה חווה בשם "אמת התנינים", שבה ניתן בין היתר לצפות בתנינים חיים. חוות תנינים נוספות קיימות בארץ בחמת גדר, בחוות קרוקולוקו בערבה, ובגני החיות הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי בירושלים.

תנין היאור (תצלום: ויקיפדיה)

דגי הדקר (לוקוס)

בחופי ישראל מצויים תשעה מינים של דקרים, מתוכם שלושה (דקר הסלעים, דקר אלכסנדרוני ודקרנית אדומה) החיים בבית הגידול הסלעי הרדוד עד לעומק של כ-50 מטר
הדקרים מהווים מוקד משיכה לדייגים חובבים ומקצוענים, אשר דגים אותם ברובה תת-מימי, במערכי חכות וברשתות
ישנן עדויות לפגיעה קשה באוכלוסיות הדקר האלכסנדרוני ודקר הסלעים בשל דיג יתר

משפחת הדקריים (Epinephelidae) מונה 163 מינים ו-16 סוגים, כולם דגים טורפים, הנפוצים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. רוב הדקרים הם שוכני קרקעית (בנטוניים) המצויים סמוך לשוניות סלעיות. במרבית מיני הדקרים קיים חילוף מין, כך שהפרטים מתחילים את חייהם כנקבות ובהמשך הופכים לזכרים. מספר הזכרים נמוך פי כמה ממספרן של הנקבות וממוצע הגיל שלהם גבוה יותר.

בחופי ישראל מצויים תשעה מינים, מתוכם שלושה מינים (דקר הסלעים, דקר אלכסנדרוני ודקרנית אדומה) החיים בעיקר בבית הגידול הסלעי הרדוד עד לעומק של כ-50 מטר. הם מהווים מוקד משיכה לדייגים חובבים ומקצוענים, אשר דגים אותם ברובה תת-מימי, מערכי חכות ורשתות. עקב גדילה אטית, התנהגות טריטוריאלית, התלהקות בזמן עונות הרבייה ודייג סלקטיבי לזכרים הגדולים יותר, דגי הדקר רגישים לדייג ואוכלוסיותיהם נוטות להתאושש לאט, וישנן עדויות לפגיעה קשה באוכלוסיות הדקר האלכסנדרוני ודקר הסלעים בחופי ישראל.

דקר הסלעים (תצלום: ויקיפדיה)

מדוזות

בשנים האחרונות מופיעים בקיץ לאורך חופי הארץ נחילים ענקיים של מדוזות מסוג "חוטית נודדת", מהגרת פולשת מים סוף
נחילי המדוזות מכילים מיליוני פרטים ועלולים להגיע לאורך 100 ק"מ, רוחב חצי ק"מ ועומק 40 מטר
בנוסף לצריבה, המדוזות סותמות את פתחי השאיבה של מפעלים, תחנות כוח ואניות, המשתמשים במי ים לקירור
אף שקיים תכשיר המגן לכאורה בפני צריבת המדוזה, טרם נמצאה שיטה בדוקה ופשוטה לטיפול בצריבות

המדוזות נפוצות בכל העולם ומופיעות במגוון גדלים וצורות. כמה מהן נאכלות במזרח אסיה. בשנים האחרונות מופיעים בקיץ לאורך חופי הארץ נחילים ענקיים של מדוזות מסוג "חוטית נודדת", מהגרת פולשת מים סוף והאוקיאנוס ההודי. גופה של המדוזה הבוגרת נראה כפעמון שבשוליו זרועות ציד דמויי שרוכים. קוטר הפעמון יכול להגיע ל-80 ס"מ ומשקל המדוזה לכ-40 ק"ג. הגוף בנוי מכ-95 אחוז מים, אך הזרועות מצוידות בעוקץ המכיל ארס, המשמש לשיתוק הטרף ומזיק גם לאדם. נחילי המדוזות מכילים מיליוני פרטים ועלולים להגיע לאורך 100 ק"מ, רוחב חצי ק"מ ועומק 40 מטר.

בנוסף לצריבה, המדוזות סותמות את פתחי השאיבה של מפעלים, תחנות כוח ואניות, המשתמשים במי ים לקירור, ואף את רשתות הדיג. בים התיכון אין למדוזות אויבים טבעיים, ולכן הן מתרבות ללא הפרעה. כיום מושקע מאמץ רב במחקר מחזור החיים של המדוזה כדי להתמודד עם הנזקים שהיא גורמת. בנוסף, חוקרים גם את מנגנון הארס שלה כפוטנציאל לטיפול רפואי. בינתיים פותחו מספר תכשירים המגנים בפני הצריבה, אך טרם ידוע על טיפול פשוט ומהיר לטיפול בצריבת המדוזות.

אצות

אצות הן הצמחים הראשונים שנוצרו בעולם
חלק מהאצות הן מיקרוסקופיות, וחלקן מגיעות לגודל ניכר
האצות הן הצמחים היחידים בחוף שלנו – אין כאן שום עשב ים, המצוי במקומות אחרים בים התיכון

אצות הן הצמחים הראשונים שנוצרו בעולם. הן מעשירות את המים בחמצן בתהליך של פוטוסינתיזה ונמצאות בבסיס שרשרת המזון. האצות הן צמחים פשוטים, חלקן מיקרוסקופיות וחלקן מגיעות לגודל ניכר. הן מחולקות לפי צבען לאצות כחוליות, ירוקיות, חומיות ואדומיות. את האחרונות מגדלים ביפן וגם בארץ (נורי). האצות הן הצמחים היחידים בחוף שלנו – אין כאן שום עשב ים, המצוי במקומות אחרים בים התיכון.

נעמית מצויה

הנעמית המצויה היא סוג של צדפת מים מלוחים שנמצאת בריכוז גבוהה במיוחד בחופי הארץ
אין-ספור הצדפות המרפדות חלקים נרחבים מהחוף, בייחוד לאחר סערות, מקורן באוכלוסיות קדומות של הצדפה אשר נכחדו לפני אלפי שנים
הצדפות הינן ערך טבע מוגן ואסור לקחת אותן מהחוף

הנעמית המצויה היא סוג של צדפת מים מלוחים שנמצאת בריכוז גבוה במיוחד בחופי הארץ. ניתן למצוא מאובנים של צדפות אלו מלפני יותר ממאה מיליון שנה. בחופי ישראל היו בעבר שלושה סוגים של נעמיות: Glacymeris Insubrica – נעמית מצויה, G. Pilosa – מין ארוך יותר ומכוסה בפרווה חומה, G. Bimaculata – מין גדול יותר. רק הפילוסה עדיין נפוצה בקרקעית ים חולית בעומק 20-30 מטר.

אין-ספור הצדפות המרפדות חלקים נרחבים מהחוף, בייחוד לאחר סערות, מקורן באוכלוסיות קדומות של הצדפה אשר נכחדו לפני אלפי שנים. ישנם מאה מינים במשפחת הנעמיות שרובם נכחדו מהעולם. אוכלוסיית הנעמיות החלה להצטמצם באופן משמעותי לפני כ-2,000 שנה וכמעט נכחדה לגמרי לפני כאלף שנה, כנראה בשל שינויים סביבתיים. בשנת 1969 תועדה הרכיכה האחרונה באזור חיפה. מאחר שסביר שלא קיימות יותר נעמיות מצויות, הצדפות הינן ערך טבע מוגן ואסור לקחת אותן מהחוף.

נעמית מצויה (תצלום: ויקיפדיה)

נדידת הציפורים

מספר עצום של כמיליארד ציפורים עוברות מעל הארץ מדי שנה
במעופן הן מכסות מאות ק"מ ביום שנמשך יותר מ-12 שעות בגבהים שבין 1,500 ל-1,900 מטר ובמהירות של 60-200 קמ"ש
בבריכות המלח בעתלית אפשר לראות כמה מהעופות הנודדים הגדולים ביותר, כמו חסידות, שקנאים ופלמינגו

ישראל היא אחד מנתיבי הנדידה העיקריים של ציפורים בדרכן מארצות הצפון לדרום ולהיפך, גשר יבשתי היוצר עמודות אוויר חם שעליהן דואות הציפורים. במעופן הן מכסות מאות ק"מ ביום שנמשך יותר מ-12 שעות בגבהים שבין 1,500 ל-1,900 מטר ובמהירות של 60-200 קמ"ש.

המספר העצום של הציפורים העוברות מעל הארץ בשנה (כמיליארד!) מביא לכך שישנם נתיבי נדידה שונים לפי סוגי העופות: לאורך בקעת הירדן עוברים בעיקר עופות דורסים, באזור שדרת ההר המרכזית עוברות בעיקר ציפורי שיר ובאזור החוף חולפים עופות מים הניזונים מדגים. חלק מהעופות הם נודדי יום, ויש החורפים בבריכות הדגים. בבריכות המלח בעתלית אפשר לראות כמה מהעופות הנודדים הגדולים ביותר, כמו חסידות, שקנאים ופלמינגו.

שקנאים (תצלום: ויקיפדיה)

חסידות לבנות (תצלום: ליאור כסלו)

פלמינגו מצוי

הפלמינגו המצוי הוא הגדול מששת מיני הפלמינגו החיים בעולם
צבעו הוורדרד מתקבל מהחלבון בטא-קרוטן הנוצר מאכילה של אצות וסרטנים מיוחדים
להקות פלמינגו עוברות מעל שמי ישראל, בעיקר לאורך החופים, בדרכן דרומה לאפריקה
בבריכות המלח של עתלית התבססה אוכלוסיית פלמינגו שגם מעבירה כאן את החורף

הפלמינגו המצוי (Phoeniopterus roseus) הוא הגדול מששת מיני הפלמינגו החיים בעולם ויכול להגיע לגובה של 1.5 מטרים ולמשקל של ארבעה ק"ג. הוא נפוץ באירופה, בהודו, במזרח התיכון ובאפריקה. צבעו הוורדרד מתקבל מהחלבון בטא-קרוטן הנוצר מאכילה של אצות וסרטנים מיוחדים. מקורו המיוחד בנוי כמסננת, שעוזרת לפלמינגו בסינון האצות והסרטנים ממי המלח.

להקות פלמינגו עוברות מעל שמי ישראל, בעיקר לאורך החופים, בדרכן דרומה לאפריקה. בשנים האחרונות התבססו שתי אוכלוסיות שגם חורפות בישראל: בבריכות המלח מצפון לאילת ובבריכות המלח של עתלית.

פלמינגו מצוי (תצלום: ויקיפדיה)