עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
אקוויפר החוף
אקוויפר החוף הוא שכבת סלע תת קרקעית המכילה מים, המשתרעת במישור החוף מקיסריה עד עזה. אורכה 120 ק"מ, רוחבה עד 20 ק"מ מהחוף ועובייה 160-180 מטרים. קיבולת המים של אקוויפר החוף היא 20 מיליארד מ"ק. המים באקוויפר מגיעים ברובם מגשם ישיר ובחלקם מנחלים ומשיטפונות. ליד הים קרובים מאוד מי התהום לפני הקרקע.
האדם גילה את סוד חפירת הבארות במישור החוף עוד בתקופה הפרהיסטורית. הוא ידע לחפור ולחדור למפלס מי התהום בעומק כמה מטרים מפני הקרקע, אך לא לפרוץ את הפן הביני שבין המים המתוקים למלוחים. הבארות הקדומות ביותר התגלו ביישובים הפרהיסטוריים הטבועים בחוף הכרמל. בחוף דור אפשר להבחין בים בפי באר עגולה שהייתה בשימוש במאה ה-20. הפרדסים שניטעו ביישובי החוף הסתמכו בעיקר על מי האקוויפר, שנשאבו מבארות.
חתך גיאולוגי סכמטי המתאר את אקוויפר החוף (תצלום: ספריית מט"ח)
באר מים מתוקים למרגלותיו הדרומיים של תל דור (תצלום: אליק אדלר)
כיום, כאשר אזור החוף הוא המיושב ביותר בישראל, השטחים המרוצפים והסלולים אינם מאפשרים למי הגשמים לחלחל לקרקע ולהגיע לאקוויפר. צורכי האוכלוסייה מביאים לשאיבת יתר של מים ובימינו התהפך כיוון הזרימה - מי הים חודרים לאקוויפר ממערב וממליחים אותו.
רוב הבארות במישור החוף יצאו מכלל שימוש עקב המלחה. האקוויפר נתון לסכנה גוברת של זיהום מביוב וממזבלות, מדשנים חקלאיים וחומרי הדברה, דלק ושפכים תעשייתיים, וזיהומים שמגיעים בנחלים, חלקם משטחי יהודה ושומרון. ההתמודדות עם אתגרים אלה רק מתחילה.