עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
החוף והים כשדה קרב
לוחמה ימית
פעמים רבות היו חופי הארץ זירת קרבות בין מעצמות המזרח התיכון. כבר בתקופת הברונזה המאוחרת נלחם הצי המצרי בגויי הים ומאז מלחמת היוונים בפרסים לא חדלו ציי מלחמה לפקוד את החופים.
במשך כ-3,000 שנה הייתה ספינת המלחמה כלי שיט קל, שהתקדם בכוח חותרים מחזיקי משוט ובמפרשים. כאלה היו הטרירמות היווניות והגליאות האיטלקיות, שבכל אחת מהן חתרו כ-200 איש ואף יותר. במאה ה-15, עם המצאת הנשק החם והתפתחות התותחים, נעלמו ספינות המלחמה המונעות במשוטים וספינות המפרש הגדולות תפסו את מקומן.
עד המאה ה-19 היו הספינות בנויות ואש נחשבה לסכנה הגדולה ביותר בעבורן. הארכיאולוגיה הימית חשפה בחוף הכרמל שרידי כלי נשק מתקופות רבות: קסדות אשוריות, איל נגיחה של ספינה הלניסטית (הגדול מסוגו בעולם), נס של יחידה יהודית בצי הביזנטי ("נס שקמונה"), חרבות צלבניות, רימוני יד של "אש יוונית", תותחים קלים וכבדים משנות השלטון העות'מאני ואת הצוללת האיטלקית "שירה", שהוטבעה במפרץ חיפה במלחמת העולם השנייה.
הגנת החופים בתקופה המוסלמית
המוסלמים השתלטו על הארץ ב-640 לספירה. ביבשה שום כוח לא עמד בדרכם, אך בים היו חסרי אונים. הצי הביזנטי תקף אותם שוב ושוב והחוף הפך שטח הפקר מסוכן. המענה שמצאו היה מערך מצודות חופיות (בערבית ריבאט וברבים ריבאטאת). היו מצודות בצד יישובים ואחרים עמדו בפני עצמן. המצודות אוישו בדרך כלל על ידי מתנדבים, חלקם אנשי דת שראו בנוכחות בריבאטאת את מילוי המצווה הדתית ג'יהאד – המלחמה בכופרים.
המצודות היו אמורות להתריע על צי אויב מתקרב. הקשר של המצודות לפנים הארץ התנהל באמצעות משואות אש ועשן. במצודות גם פדו שבויים שאוניות אויב הביא לחוף.
שרידי מצודות מהתקופה המוסלמית הקדומה (שלטון האומיים, העבאסים והפאטימים) נמצאו במקומות רבים לאורך החוף ובהם כמו כפר לאם (הבונים), אלבורג' בדור ואשדוד.
לאחר התקופה הצלבנית, תחת שלטון הממלוכים והעות'מאנים, נבנו מסגדים על מקומן של המצודות. הן נשאו שמות של שם אישים קדושים, ופעם בשנה התקיימה לכבודם "זיארה" – מעין עלייה לרגל, ששימשה גם היא למטרת התראה על איום מתקרב, שכן תאריכי הזיארות נקבעו בדרך כלל לעונות הספנות. מסגדים כאלה פזורים עד היום לאורך החוף ובהם סידנא עלי (הרצליה), נבי רובין (פלמחים), נבי יונס (אשדוד) ושיח' עוואד (אשקלון).
מסגד סידנא עלי מצפון להרצליה (תצלום: עומר זיו)
נבי רובין ב-1985 (תצלום: ניסים סממה)
שוד ים
שוד ים שגשג כאשר מדינות התקשו לשלוט בימים. מקומות גבוהים ומפרצים חבויים ליד נתיבי שיט נעשו קני שודדים וייתכן שלמטרה זו שימש בתקופה הרומית תל גדור (בתחומי גבעת אולגה). יוסף בן מתתיהו מספר שפיראטים יהודים השתתפו במרד הגדול נגד הרומאים.
בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה, תקפו אבירים הוספיטאלרים ממלטה מטרות עות'מאניות בחוף הארץ ישראלי. הם פעלו כשודדי ים לכל דבר. שליט עכו, דאהר אל-עמר, שיתף איתם פעולה. רק בשנת 1856 חתמו מדינות אירופה על הצהרה המוציאה את שוד הים על כל צורותיו מחוץ לחוק, אם כי שודדי הים עדיין לא נעלמו מעולמנו.
אבירים הוספיטלארים מגוננים על חומות עכו בעת מתקפה מוסלמית בעת מצור במאה ה12 (תצלום רפרודוקציה: wikiwand)
מסע נפוליאון
בשנת 1799 תקף המצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה את ארץ ישראל במסגרת המערכה לכיבוש מצרים וסוריה. הצבא הצרפתי נע מדרום לצפון והגיע עד עכו. במשך כחודשיים צר על העיר ולבסוף נאלץ לסגת. הצבא סבל מפצועים רבים וממגפת דבר שעשתה בו שמות.
נפוליאון לא יכול היה לקבל עזרה ותגבורת בדרך הים, מפני שהאנגלים חיסלו את הצי הצרפתי בקרב הנילוס, ליד אבו קיר שבאזור הדלתה (1798).
בדרך נסיגתו, ליד דור, נאלץ צבא נפוליאון להשליך את תותחי המצור הכבדים שהאטו את התקדמותו. אחד התותחים הללו נמשה מהים והוא מוצג כיום במוזיאון המזגגה, לצד דגמים של ספינות מאותם ימים.
נפוליאון לקח אתו למסעו בארץ מדענים וחוקרים, שתיעדו את המסע במפות, באיורים ובכתב. זו הייתה החקירה המדעית הראשונה בתולדות הארץ.
1799. נפוליאון צר על חומות עכו (ויקיפדיה)
צבא נפוליאון במסעו בארץ ישראל ב 1799 (תצלום: ויקיפדיה)