עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
עם התחזקות העניין ומגמות הפעילות בתחום הטיולים הרגליים, הפכו שבילי הליכה, בארץ ובעולם, בסיס לפיתוח תרבות של פנאי ונופש, לתשתית ליצירת מודעות ציבורית לשמירה על הסביבה ולכלי משמעותי בפיתוח תיירותי.
גם בישראל התפתחה מאוד תרבות ההליכה וטיולי השבילים ומאות שבילים מסומנים, באורך כולל של אלפי קילומטרים, כבר קיימים ברחבי הארץ והולכים בהם מאות אלפי מטיילים רגליים בישראל, הן כבודדים והן במסגרות פרטיות וציבוריות. הדרישה לגילויים של חלקי ארץ שניתן להגיע אליהם כמעט רק ברגל, הרגישות לערכי שמירת טבע והסקרנות הטבועה בציבור המטיילים הם הגורמים העיקריים להתפתחותה של תרבות ההליכה בארץ ובעולם. יחד עם זאת, שביל הים איננו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. לשביל הים יש פוטנציאל גדול להיות מוקד משיכה גם לתיירות מחו”ל, שכן שבילי הליכה איכותיים מושכים אליהם תיירות עצמאית והרפתקנית.
החי בנחלי החוף
בעבר היו נחלי מישור החוף עשירים במים, בצמחייה ובבעלי חיים. אלא שבמהלך המאה ה-20 סבלו הנחלים ממפגעים קשים – ניצול המעיינות, שנות בצורת, שינויים בתוויי הזרימה וזיהום שפכים תעשייתיים ושפכים ביתיים. גורמים אלה הביאו להכחדה מסיבית של בעלי חיים וצמחים בנחלים.
לוטרה מצויה
הלוטרה המצויה (Lutra Lutra), טורף בגודל בינוני ממשפחת הסמוריים, מסמלת את גורל החי בנחלים. היא חיה באזורי נחלים ומקווי מים וניזונה מדגים ומסרטנים. בעבר הייתה הלוטרה נפוצה בנחלי מישור החוף, מנחל בצת בצפון עד נחל שורק בדרום. בשל הרס בתי גידול, ציד ודריסה נעלמו הלוטרות כליל מנחלי החוף. פרטים מעטים חיים עדיין בעמק בית שאן, בכנרת ובעמק החולה.
לוטרה (תצלום: ויקיפדיה)
בשנת 2007, לאחר שנים רבות של היעדרות, התגלו "סימני לוטרות" בנחלים נעמן וקישון. בשנת 2013 הוקם מרכז רבייה מיוחד ללוטרות בגן החיות התנ"כי שבירושלים, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים והמרכז ליונקים של החברה להגנת הטבע. פרטים שנולדים במרכז הרבייה משוחררים לטבע, בניסיון לחזק את האוכלוסייה הנמצאת בסכנת הכחדה.
לבנון הירקון
מבצע הצלה הירואי להצלת הדג לבנון הירקון (Acanthobrama telavivensis) מכליה נערך בחורף 1999. נחלי מישור החוף חרבו לגמרי וגזרו כליה על הדג הכסוף והקטן הזה, תת-מין אנדמי לישראל. רשות נחל הירקון, המחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ורשות הטבע והגנים פעלו להצלת הדג. נציגים משתי האוכלוסיות האחרונות של הדג, ששרדו בירקון ובעין תות, גודלו באקווריומים עד יעבור זעם והושבו מאוחר יותר לטבע בצורה מבוקרת. לבנון הירקון ניצל.
צב רך
מוצאו של הצב הרך (Trionyx triunguis) מאפריקה. אל המזרח התיכון הוא הגיע מהדלתא של הנילוס. צבים רכים ניתן למצוא בישראל, בלבנון, בסוריה ובטורקיה. הצב הרך הוא אוכל-כל וניזון ממגוון רחב של בעלי חיים, צמחים, ואפילו מנבלות של בעלי חיים אחרים. כמו זוחלים אחרים, גם הצבים הרכים זקוקים לחום השמש ולכן ניתן לראותם יוצאים להתחמם על אבנים בגדות הנחל.
צבים רכים (תצלום: ליאור אלמגור)
בעבר היה הצב הרך נפוץ בכל נחלי החוף, אך בשל זיהום הנחלים וציד פרוע נעלמו הצבים מרוב הנחלים והם מוגדרים כמין בסכנת הכחדה. כיום עיקר האוכלוסייה מתרכזת בנחל אלכסנדר, שם נמצא גם אתר הקינון העיקרי שלהם, אך ניתן למצוא אוכלוסיות קטנות של צבים רכים גם בנחלי חוף אחרים ששוקמו. אוכלוסיית צבים רכים הועברה גם אל אגם החולה, שם התבססה יפה.
תנינים
עד לפני כמאה שנה, חיו עדיין תנינים בטבע בארץ. תנין היאור (Crocodylus niloticus) חי בנחלי הארץ מאז ומעולם, אך ריכוז גדול שלו היה בנחל תנינים ובסביבתו, והוא העניק את שמו לנחל ולעיר שהתקיימה שבשפכו – קרוקודילופוליס.
תנין היאור הוא תנין גדול המגיע עד לאורך של חמישה מטרים. רוב שעות היום רובצים התנינים במים וצדים את מזונם. כאשר טמפרטורת המים נמוכה, הם עולים לגדת הנהר ומתחממים בשמש ללא תזוזה. תניני היאור טורפים כל בעל חיים שביכולתם להרוג, החל מחסרי חוליות ודגים, וכלה ביונקים גדולים, חיות משק ואף בני אדם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים, הופכים אותם לציידים אפקטיביים של טרף גדול. עם זאת, התנינים הם גם אוכלי נבלות וממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בכך שהם אוכלים גוויות שנמצאות בתוך המים.
תנין היאור (תצלום: ויקיפדיה)
ב-1864 ניצוד בארץ תנין נילוס ענק עבור חוקר הטבע הנודע הנרי בייקר טריסטרם. התנין האחרון ניצוד כנראה בתחילת המאה העשרים. ישראל הייתה הנקודה הצפונית ביותר שבה חיו תניני יאור, וכיום ניתן למצוא אותם בטבע רק ביבשת אפריקה. לאחר שהפכו התנינים למין בסכנת הכחדה, נעשים בשנים האחרונות מאמצים להגן עליהם, בעיקר בשמורות טבע ובפארקים לאומיים, ואף להשיבם לטבע, ונחקקו חוקים מחמירים הנוגעים לסחר בעורם. במושב בית חנניה, הסמוך לנחל תנינים, הוקמה חווה בשם "אמת התנינים", שבה ניתן בין היתר לצפות בתנינים חיים. חוות תנינים נוספות קיימות בארץ בחמת גדר, בחוות קרוקולוקו בערבה, ובגני החיות הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי בירושלים.
נר הלילה החופי