רבייה במים
רוב היצורים הימיים מתרבים בהפריה חיצונית: הביציות ותאי הזרע מופרשים למים, מתלכדים ומתפתחים מחוץ לגוף האם. יש דגים המשריצים דגיגים חיים, לאחר שהביצים המופרות התפתחו בגוף האם. למינים רבים של דגים יש עונות מסוימות ומקומות קבועים לרבייה, שנקבעים על פי טמפרטורה ומצאי מזון. לביצים ולדגיגים הצעירים אורבות סכנות רבות, ורק שיעור מועט מהם מגיע לבגרות. דגים מפצים על מכשלה זו במספר עצום של ביצים. יש דגים שמטילים בתטולה אחת מיליון ביצים.
יונקים ימיים
כל היונקים, גם יונקים ימיים קולטים חמצן מהאוויר באמצעות ריאות ויולדים ולדות. תכונות אלה מתאימות ליצורים יבשתיים. המסקנה: במהלך האבולוציה נטשו יונקים ימיים את היבשה ועברו למים. תוך כדי כך התאימו היונקים האלה את גופם לחיים במים. גופם בנוי בצורה הידרו-דינמית, המקלה על התנועה במים; גפיהם וזנבם הפכו לסנפירים; שכבת שומן עבה מבודדת את גופם.
שמיעה הוא החוש העיקרי המשמש את היונקים הימיים. הם מסוגלים להפיק ולשמוע קולות שאוזן אנושית אינה מסוגלת לקלוט. בעלי חיים אלה מצוידים במעין סונאר וקולטים הדים החוזרים מפגיעה בעצמים שנמצאים במים.
יש יונקים ימיים טורפים ויש הניזונים מפלנקטון – צמחים ובעלי חיים זעירים הצפים במים. רוב היונקים הימיים חיים בלהקות. הם מקיימים מדרג חברתי מובהק, מסייעים זה לזה בעת צרה ומשתפים פעולה במשחקים. יונקים ימיים פיתחו שפת תנועה מפותחת המשמשת אותם במסעות ציד משותפים, בחיזור ובשעשועים. דולפינים ידועים במיוחד כבעלי מנת משכל גבוהה ואפשר לאלפם.
רוב הלווייתנים והדולפינים המגיעים לחופי הארץ הם "תיירים" מזדמנים, אם כי זוהו כבר מספר להקות מקומיות של המין דולפינן מצוי. הם סובלים מהשלכות הפעילות האנושית – דיג, הפקת נפט וגז, התפלת מים ובעיקר מזיהום הים. גופם אוגר, בלית ברירה, כמויות של פלסטיק ומזהמים אחרים. מרכז חקר ומידע וסיוע ליונקים ימיים (מחמל"י), הפועל בחסות אוניברסיטת חיפה, עוסק בין השאר בהעלאת המודעות הציבורית לגורלם של אחינו שבים.
כרישים וטריגונים
הכרישים שייכים למחלקת דגי הסחוס, כלומר, השלד שלהם סחוסי וחסר עצמות גרמיות. זוהי קבוצה עתיקה מבחינה אבולוציונית, ששרדה בזכות היותם טורפים יעילים ובעלי חושים חדים. אורך גופם של הכרישים נע בין 25 ס"מ ל-10 מטרים ואיבר התנועה העיקרי שלהם הוא זנבם החזק.
בשנים האחרונות, בעיקר בעונת החורף, כאשר טמפרטורת הים יורדת, זוהו כרישים רבים הנמשכים למוצאי המים החמים של תחנת הכח בחדרה ובאשקלון. בחדרה מתקבצים עשרות כרישים באזור שפך הנחל ואפשר לצפות בהם מקרוב.
במרחב הים התיכון חיים כ־30 מיני כרישים. הכרישים החיים באזורנו אינם מתקרבים בדרך כלל לחוף. רובם אינם מסוכנים לאדם. אדרבא, אוכלוסיות של מיני כרישים רבים בים התיכון נפגעו קשות ולאחרונה הוכרזו כמינים בסכנת הכחדה.
טריגונים, או חתולי ים, גם הם דגי סחוס. גופם שטוח, בעל צורה דלתונית, או מעוגלת. אורך גופם מגיע לכ-80 ס"מ. הם נעים בעזרת סנפירי חזה גדולים ונראים כאילו הם מרחפים במים. טריגונים נוהגים להתחפר בחול כשרק עיניהם וקצות סנפירי הגב בולטים ממנו. בבסיס הזנב הארוך שלהם נמצא עוקץ אכזרי, חד כתער, המצופה לעיתים בארס.
טריגונים אינם תוקפנים, אך בעת סכנה מזדקר העוקץ הארוך ופגיעתו עלולה להיות קטלנית למי שבא עמו במגע. גם טריגונים הם בעלי חיים מוגנים.
צבי־ים
צבי־הים שייכים למחלקת הזוחלים והם נושמים אוויר בריאותיהם. המינים הנפוצים באזורנו הם צב־ים חום וצב ים ירוק. אורך גופם של מינים אלה עשוי להיות יותר ממטר ומשקל בוגר גדול עולה לעיתים על מאה ק"ג. צב־ים עשוי לחיות 200 שנה ויותר.
נקבות צבי־ים עשויות להתרחק אלפי קילומטרים מאתרי ההטלה שלהם שבמזרח הים התיכון. הם אוכלי כל ומסתמכים בעיקר על חוש הריח למציאת המזון. הזכרים מבלים את כל חייהם בים ואינם עולים לחוף כלל.
צבי־ים מזדווגים במים. בתחילת הקיץ עולה הנקבה לחוף חולי, חופרת גומה עמוקה ומטילה בה עשרות ביצים הדומות לכדורי פינג-פונג. הנקבה מכסה את הגומה בחול וחוזרת לים. כעבור כחודשיים בוקעים האבקועים ובחסות החשכה עושים את דרכם אל המים, מונחים על ידי נצנוץ אור הירח והכוכבים במים. הדרך לים מסוכנת ורק מעטים שורדים מארבים של עופות, יונקים ודגים טורפים. על פי ההערכות, רק פרט אחד ממאה מגיע לבגרות מינית (בגיל בין 10 ל־20 שנה).
צבי־ים נפגעים קשות מהאדם. בעבר הם ניצודו בהמוניהם בשל בשרם וביציהם. צבי־ים שנלכדים ברשתות דייגים נחנקים למוות משום שאינם יכולים לעלות אל מעל פני המים ולנשום אוויר. גורם נוסף הפוגע בצבי־הים הוא תאורה מלאכותית באתרי הקינון. התאורה מבלבלת את האבקועים ובמקום לעשות את דרכם במהירות לים פונים לכיוונים אחרים. קינים של צבי־ים עלולים להיפגע מבני אדם ומכלבים שמבלים בחוף. גורם חשוב נוסף המאיים על צבי־הים הוא הסתבכות בפסולת ים ובשקים ארוגים מפוליפרופילן. בקיבות צבי־ים נמצא מגוון מדהים של פסולת פלסטיק כגון חוטי דיג, חלקי שקיות ואריזות של מוצרי קוסמטיקה.
דגי דקר (לוקוס)
משפחת הדקריים (Epinephelidae) מונה 163 מינים ו-16 סוגים, כולם דגים טורפים, הנפוצים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. רוב הדקרים שוכני קרקעית והם חיים ליד שוניות סלע. מרבית מיני הדקרים עשויים להחליף את מינם. פרטים שמתחילים את חייהם כנקבות עשויים להפוך במשך הזמן לזכרים. מספרם של הזכרים באוכלוסיות הדקרים נמוך פי כמה ממספרן של הנקבות והם חיים בממוצע זמן רב יותר.
בחופי ישראל מתקיימים תשעה מינים של דקר, הידועים בשמם העממי לוקוס. שלושה מהם – דקר הסלעים, דקר אלכסנדרוני ודקרנית אדומה – חיים בעיקר בבית הגידול הסלעי הרדוד, שעומקו עד כ-50 מטר. דגי דקר הם טריטוריאליים ומתלהקים בעונות הרבייה. במשך שנים רבות סבלו אוכלוסיות הדקר מדיג יתר, עד כדי סכנה לקיומם בחופי ישראל.
רשות הטבע והגנים הפיקה כרזה (דגי הים התיכון) ובאמצעותה אפשר לזהות את מיני הדגים הנפוצים בחופי הים שלנו וכן כרזת ערכי טבע ימיים מוגנים.
מדוזות
מדוזות עשוי מחומר דמויי ג'לי ולבוגרים יש מ בנה גוף שמזכיר פעמון. גופן מורכב מ-95% מים, 3% מלחים ו-2% חלבון. בזרועות הציד שלהן, הדומות לשרוכים, וגם בחלקים האחרים של גופן, נמצאים תאים צורבים המפרישים ארס, ובעזרתם צדות המדוזות את טרפן. כל תא צריבה מכיל בלוטת ארס, שערת חישה ועוקץ. כאשר שערת החישה באה במגע עם טרף פוטנציאלי, העוקץ מחדיר את הארס לגופו של בעל-החיים ומשתק אותו.
מדוזות נפוצות ברחבי העולם במגוון גדלים וצורות. באסיה מקובל לאכול מינים אחדים של מדוזות . רשות הטבע והגנים, בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, מיזם "מדוזות בעם" והאגודה לאקולוגיה וסביבה הפיקו כרזה להיכרות עם מיני המדוזות הנפוצות בחופי ישראל.
חוטית נודדת
בשנים האחרונות מופיעים בקיץ לאורך חופי הארץ נחילי ענק של מדוזות מהמין חוטית נודדת. מין זה חדר לים התיכון מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ. קוטר הפעמון של החוטית הנודדת עשוי להגיע ל-80 ס"מ ואף יותר ומשקלה עד כ-60 ק"ג. בים התיכון אין לה אויבים טבעיים והיא מתרבה באין מפריע. בנחילי החוטית הנודדת עשויים להצטופף מיליוני פרטים. אורכו של נחיל גדול עשוי להגיע ל-100 ק"מ, לרוחב חצי קילומטר ולעומק של 40 מטר.
מאמץ רב מושקע במחקר מחזור החיים של המדוזה ובדרכים להתמודד עם נזקיה נחילי מדוזות סותמים פתחי שאיבה של מפעלים, תחנות כוח ואניות, ומכבידות על רשתות הדיג. חוטית נודדת עשויה לצרוב באופן קשה אדם הנוגע בה. מחקרים אחרים בודקים אם הארס שלה עשוי להיות מקור לטיפול רפואי. עד כה פותחו כמה תכשירים המגינים מפני צריבתה, אך טרם ידוע על טיפול פשוט ומהיר לטיפול במי שכבר נפגע מצריבה.
נעמית מצויה
נעמית מצויה (Glacymeris Insubrica) היא מין צדפה של מים מלוחים, נפוצה מאוד בחופי הארץ ואין ספור קשוות של צדפות ריקות מרפדות חלקים נרחבים מהחוף, בייחוד לאחר סערות. מקורן באוכלוסיות קדומות של הצדפה שחיו בים לפני אלפי שנים. אוכלוסיית הנעמית המצויה החלה להצטמצם באופן משמעותי לפני כ-2,000 שנה וכמעט נכחדה לגמרי לפני כאלף שנה, כנראה בשל שינויים סביבתיים. בשנת 1969 תועדה באזור חיפה בפעם האחרונה נעמית מצויה חיה. נראה כי בימינו נכחד המין לחלוטיו מארצנו. מכיוון שכך, הצדפות הריקות של נעמית, המונחות על החוף הינן ערך טבע מוגן ואין לאסוף אותן. נעמית הוא סוג של צדפה ותיק מאוד בעולם. נמצאו מאובנים נעמית שגילם יותר מ-112 מיליון שנה.
במדף החוף של חיפה נמצאת אוכלוסייה קטנה של נעמית חומת-בטן (G. Pilosa) – מין בעל קשוות ארוכות משל הנעמית המצויה ומכוסה בפרווה חומה.
נזרית ארוכת־קוצים
נזרית ארוכת־קוצים (Diadema setosum) היא קיפוד ים פולש. עמרי ברונשטיין, מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב, מספר בכתבה שפרסם באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים, שזהו מין נפוץ בים האדום, אשר זוהה כמהגר לספסי כבר בשנת 2006. הקיפוד ניזון מרעיית אצות הצומחות על סלעים ולכן הוא מכונה "מהנדס סביבה" – כינוי ליצורים שיש להם השפעה על הבריאות, התפקוד והיציבות של בית הגידול. קיפודי ים מתפקדים כ"גננים" של שוניות האלמוגים, משום שהם מסלקים את האצות שמתחרות עם אלמוגים על אור השמש ומונעים את התפשטותן.
המשך כעשר שנים גדלה אוכלוסיית הנזרית בארצות מזרח הים התיכון ונראה היה כאילו אין אפשרות להתמודד עמה עוד, אלא שבשנת 2023 הובחנה בדרום טורקיה תמותה נרחבת של המין הפולש. מחולל המגפה הוא מין של ריסנית (יצור חד תאי). לכאורה נראה כי הבעיה נפתרת, אך עד מהרה התברר שהמגפה פוגעת באוכלוסיות הנזרית גם בים האדום, עד כדי קריסה של אוכלוסיות שלמות. עתה לא נותר אלא לראות אם דווקא אוכלוסיות בריאות שקיימות בחופי ישראל, צאצאי הפולשים, הן שיצילו את המין מכליה.
