אזור העל-כרית – האזור שמעל לקו הגאות, מושפע מרסס מי המים. רוחבו כ-2­-3 מטרים. אצות כחוליות שצומחות כאן משמשות מזון לחילזון חופית חיוורת.

אזור הכְּרִית – בין הקו העליון של הגאות לקו התחתון של השפל. זוהי סביבת חיים מסובכת מאוד לקיום. יש בה שינויי לחות וטמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה, בין שפל לגאות ובין קיץ וחורף. ככל שעולים במעלה הכרית נעשים התנאים קיצוניים יותר ומספר המינים פוחת. המינים האופייניים לכל אזור הכרית בישראל הם הסרטן טחבנית מתחמקת והחילזון חופית חיוורת. עד לגבול התחתון של הכרית מתקיימים הסרטן בלוטון והחלזונות חופית מנוקדת, צלחית וכן סרטנים כגון הסרטן שישן והשושנה האדומה, המציינת את התחלת אזור התת-כרית.

אזור התת-כרית – בעומקים שונים מתחת לפני המים עד האזור הפֶּרָאטִי (הגבול התחתון שצמחי מים יכולים להתקיים בו). באזור זה מתקיימים מינים רבים של אצות ועשרות מינים של אלמוגים ומדוזות, רכיכות (חלזונות, צדפות), תמנונים, דיונונונים, קיפודי ים וכוכבי ים.

על בעלי חיים נוספים הקשורים לחוף הסלעי ראו בהרצאתה של חן רבי, אוניברסיטת חיפה.

צינוריר בונה. מגן טבלאות הגידוד

צינוריר בונה (Dendropoma petraeum) הוא מין של חילזון ישיב, שהסתגל לחיים בטבלאות הגידוד. הוא בעל קונכייה דמוית צינור מפותל. מבלוטה מיוחדת מפריש החילזון חומר גירי ובעזרתו נדבק בחוזקה לסלע. צינורן בונה חי במושבות גדולות, והגיר שמפרישה המושבה בונה את כרכוב של טבלאות הגידוד, שומר עליהן מפני מכות הגלים ומאפשר למים להישמר על פני הסלע בעת השפל.

לאחרונה התגלה שברחבי הים התיכון חיים כמה מינים של צינוריר. אוכלוסיית המין שנמצא באזורנו נפגעת בצורה קשה. בלעדי הצינוריר הבונה אנו עלולים לאבד את בית הגידול הייחודי של טבלאות הגידוד.

טבלאות הגידוד מעניקים שירותים סביבתיים חשובים בשימור המגוון הביולוגי ובכלל זה מיני דגים הקשורים בבית גידול זה. טבלאות הגידוד גם מפחיתות את כוח הגלים המתנפצים על החוף ובכך תורמות לייצובו.

ברווזון־ים

ברווזון ים (Lepas anatifera) נראה כמו צדפה וניזון כמו צדפה, אבל לא – ברווזון־ים הוא מין של סרטן. המונים מבני מינו נראים בחופי ארצנו כשהם צמודים לכל דבר שאפשר להיצמד אליו – שריון של צבי־ים, חבלים, קורות עץ, או מכלי פלסטיק. חמש לוחיות בהירות, בעלות שוליים סגולות, מכסות את גופו של מין הסרטן הזה והן נראות במבט ראשון כמו קשוות של צדפות. על הלוחיות מסומנים קווי צמיחה רדיאליים, מקבילים לשולי הלוחיות.

כדי להתפרנס שולף ברווזון־הים את רגליו מבין הלוחיות. הרגליים הפכו למניפות סינון ובאמצעותן הוא מסנן את מזונו מהמים. בעל החיים הזה תלוי יותר בתנועת המים מאשר בתנועה של מניפות הסינון שלו.

גופו של ברווזון־ים עשוי להגיע לאורך חמישה ס"מ. זהו יצור הרמפרודיטי, כלומר בעל מערכת רבייה זכרית ונקבית. לאחר ההפריה הביצים נדגרות בתוך המעטפת ולאחר כשבוע בוקעים הזחלים, ששוחים תחילה חופשי ואחר כך מתיישבים על עצמים צפים. ברווזון הים נפוץ בימים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם. מכיוון שהוא נצמד לעתים קרובות לחפצים הנישאים במרחבי הים, הוא עשוי להגיע גם לימים קרים, אך קשה לו להתרבות שם. ברווזוני־ים נצפו בנורבגיה, באיי פארו ואף באיסלנד.

ולמה ברווזון־ים? בימים שלפני שנודע כי ציפורים נודדות, חשבו שאווזי ברנטה (Branta leucopsis) התפתחו מסרטן זה, מכיוון שברנטות לא נראו מקננות באירופה הממוזגת ומכאן השם האנגלי של ברווזון-ים – goose barnacle . השם המדעי קשור גם הוא לאמונה הזו – anser בלטינית זה אווז. הבלבול נבע מהדמיון שלהם בצבע ובצורה. מכיוון שלעתים קרובות ברווזני־ים נמצאו על עצי סחף, הניחו שהאווזים התפתחו מהם.

צלחית מכחילה

צלחית מכחילה (Patella caerulea) היא חילזון  ימי החי באזור הכרית שבחוף הסלעי. אורכה 20 עד 50 מ"מ. ראשה מעוגל ונושא זוג משושים וזוג עיניים בבסיס המשושים. יש לה רגל אחיזה שטוחה עגולה, קונכייה שטוחה, ו"גלימה" המרפדת את הקונכייה. שפת הקונכייה מותאמת לחספוסי הסלע שעליו יושבת הצלחית.

הצלחית היא קבועת מקום, כלומר, היא נצמדת לאותה נקודה בסלע לאורך כל חייה. בזמן גאות ובלילה הצלחית יוצאת לחפש מזון, אך תמיד חוזרת לאותה נקודה בסלע, שם היא נצמדת אליו בצורה הטובה ביותר.

לצלחית רגל אחיזה חזקה מאוד שמצמידה אותה לסלע. דרוש כוח של 15 ק"ג על מנת לנתק את הצלחית מהסלע. כאשר הצלחית מקבלת נתזי מים, היא מרפה קצת מהסלע, על מנת שהמים יוכלו להיכנס לתוך הקונכייה ולספק לצלחית את צרכיה.

צדפה חומה

צדפה חומה (Perna perna) היא צדפה בעלת שתי קשוות, שמקורה במימי אפריקה, אירופה ודרום אמריקה. פלשה לטקסס דרך גוף הסירות ונטל המים של ספינות מוונצואלה.

הצדפה מגיעה בדרך כלל לאורך עד 90 מ"מ, לפעמים יותר. הצדפה החומה מתיישבת באופן טבעי בחופים סלעיים אך יכולה להיצמד גם למצופי ניווט, פלטפורמות נפט, מזחים, שוברי גלים וספינות טרופות. צדפה חומה יכולה לסבול טווח טמפרטורות של 10 עד 30 מעלות צלזיוס וטווח מליחות של כ-15 עד 50 חלקים למיליון.

בישראל נאספו כמה צדפות ממין זה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הן התגלו על מכליות שהביאו דלק לתחנת הכוח רדינג בתל אביב וב-1982 נמצאו באכזיב. מאז הן לא נצפו יותר. הצדפות שאותרו כעת נמצאות צמודות לסלעים באזור המים הרדודים. היקף התפשטותן הפתיע את החוקרים, שחלקם עוקבים שנים רבות אחר מינים פולשים. במקומות שבהם מתפשטות אוכלוסיות גדולות של הצדפה החומה, שבכמה אזורים בעולם משמשת למאכל, הופכת לאיום אקולוגי, מאחר שהיא מאיצה את היעלמותם של מינים מקומיים, וכך הים מאבד מהמגוון שלו.

הצדפה החומה מגיעה לסביבה שכבר הושפעה ממינים פולשים שהגיעו מים סוף דרך תעלת סואץ והחליפו את האוכלוסיות המקומיות. על פי ממצאי מחקר שנערך לאחרונה בפקולטה למדעי ים במרכז האקדמי רופין, צדפות ממינים פולשים שמקורן בים סוף השתלטו באופן מוחלט על שטחים נרחבים מול החופים. גלי חום קשים עלולים לפגוע קשות באוכלוסיות הצדפה.

הצדפה החומה משפיעה על שרשרת המזון ונראה שהיא כבר עושה זאת ליד חופי ישראל. החוקרים מציינים שבעקבות הגעתה חל גידול באוכלוסיית החילזון המקומי המכונה ארגמנית סמוקת פה. חילזון זה ניזון מצדפות, שבמעטפת שלהן הוא קודח חור קטן ומזריק דרכו ארס משתק. הארגמנית מעדיפה צדפות מהסוג בוצית, שאליו משתייכת הצדפה החומה.

מטוטה ויקטור

מטוטה ויקטור (Matuta victor) הוא שמו של סרטן פולש שמתפשט בחופים הרדודים והחולים של ישראל ומשתלט עליהם ללא רחמים. זהו סרטן תוקפני, אוכל כל, ואינו בוחל אפילו בזלילת בני מינו. מקור הסרטן באזור שבין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי. הוא תועד לראשונה במזרח הים התיכון בשנת 2012 במפרץ חיפה.

קל לזהות את הבחור: שריון החזה קמור ובמרכזו יש שש גבשושיות ואונה בולטת בקדמתו. צדי גופו מצוידים בקוצים ארוכים וחדים. הצבתות חזקות ושוליהן משוננים. ארבע זוגות הרגליים הנותרות משמשות לשחייה ולהתחפרות. השריון והצבתות מכוסים נקודות אדמות זעירות וברגליים יש כתמים צהובים מעוטרים גם הם בנקודות אדומות.