על פי מבנה המקור, הרגליים והגוף, אפשר לדעת על אופן התזונה של העופות. סדרת החופמאים כוללת ציפורים קטנות ובינוניות, מגודל דרור עד תרנגולת, רובם שוכני חופים. בעלי המקור הקצר מלקטים את מזונם על פני הקרקע והם מגלים אותו בעיניהם הגדולות. בעל המקור הארוך אוספים את מרבית מזונם מתו המים הרדודים ובבוץ, ורבים מהם מגלים את טרפם באמצעות תאי חישה שבקצה המקור. החופמאים מקננים על הקרקע בדד, או במושבות.
מיני משפחת האנפות ניכרים בצוואר ארוך ומקופל בצורת האות S, ורק בשעת התרגשות והכנה לקראת ציד הצוואר מתיישר ונראה במלוא אורכו. המקור של האנפות ארוך ומחודד, לעיתים מכופף קצת והוא מכשיר אותם לצוד דגים, זוחלים וחרקים. בני קבוצת השחפיים, לעומת זאת, נראים לא פעם בקרבת אדם – נמלים, סירות דיג ומזבלות. בדרך כלל הם מתלהקים ללינת לילה, פעמים רבות קבוצות של בני מינים שונים מהקבוצה. מיני השחפים הקטנים מלקטים את מזונם מפני הים. המינים הגדולים יותר אוכלי פגרים וניזונים מדגים ואף מביצים ומגוזלים של עופות ים.
בשמי ישראל עובר נתיב נדידה חשוב של ציפורים. בסתיו מתרחשת הנדידה מאירופה ומאסיה דרומה ובאביב מתנהלת הנדידה בכיוון ההפוך. חשיבותה של ישראל טמונה במקומה הגיאוגרפי, בצומת שבין אסיה, אירופה ואפריקה, ובין הים התיכון במערב והמדבר הערבי במזרח. רבים מהעופות עוצרים בישראל ל"תדלוק" ולהתאוששות. על פי הערכות הצפרים, בכל עונת נדידה חולפים בשמי ישראל כחצי מיליארד עופות. מישור החוף הוא ציר חשוב בנדידת העופות ורבים מנסים להתאושש בשדות הפתוחים, בבריכות המלח שבעתלית ובבריכות הדגים הגובלות בחופי הים.
הקליקו כדי להגיע לכרזה של רשות הטבע והגנים, המציגה את מיני העופות הימיים והחופיים שבהם אפשר להיתקל בחופי ארצנו.
חופמי אלכסנדרי – חופמי קטן, חולף וחורף נפוץ בחופינו, מבלה בקו החוף יחד עם מינים אחרים של חופמאים. פרטים מעטים מקננים בבריכת המלח שבדרום הערבה ולאורך חופי ים המלח.
חופזי מנומר – חופמי גדול משאר החופמים והחופמיות המבלים בחורף בחוף הים. מתאפיין במעוף אקרובטי. נודד ארוך טווח שדוגר בטונדרה של צפון אלסקה, קנדה ורוסיה.
שלצדף החוף – חופמאי גדול, ניכר בראשו ובחזהו העליון השחורים ובמקורו הארוך, הצבוע בכתום עז. כמו שאר החופמאים, ניזון מתולעים ומפרוקי רגליים שהוא מגלה בחול תוך כדי חיטוט במקורו, אך מתמחה בפישוק קשוות הצדפות וזלילתן.
ארנריה אדמונית – חופמאי בינוני, חולפת נפוצה וחורפת שכיחה למדי. הסתגלה לקרבת אדם. מקננת בחופים הצפוניים של אירואסיה וצפון אמריקה. ניזונה מאצות ומבעלי חיים קטנים, אשפה, פגרים ואף חומסת ביצים מקינים של עופות אחרים.
חרמשון גדול – החופמאי הגדול ביותר בארצנו, בעל מקור ארוך כופוף כקשת. חולף לא שכיח. ניזון מחרקי מים, תולעים, סרטנים ורכיכות.
לבנית קטנה – אנפה בינונית, ניכרת ברגליה השחורות ובמקורה הצהוב. מבלה בחופים רדודים של מגוון נופי מים ובכלל זה חוף הים. מקננת במושבות על עצים. יציבה בישראל ומצויה למדי.
שחף עיטי – שחף גדול מאוד, בעל מקור צהוב ובו כתם אדום. חולף וחורף נפוץ למדי. נמשך למקומות אשפה ולמקורות מזון של האדם. מקנן במושבות בביצות ובאיים ברחבי אסיה ומזרח אירופה.
שחף עיטי – שחף גדול מאוד, בעל מקור צהוב ובו כתם אדום. חולף וחורף נפוץ למדי. נמשך למקומות אשפה ולמקורות מזון של האדם. מקנן במושבות בביצות ובאיים ברחבי אסיה ומזרח אירופה.
שחף צהוב רגל – שחף גדול. גוף הבוגרים לבן, המקור צהוב עם נקודה אדומה בחלקו התחתון. מקנן באגן הים התיכון ובאיים הקנריים. נפגע בים התיכון מזיהומי נפט ומדיג של ספינות מכמורת. מקנן נדיר בישראל, בעיקר באי נחליאלי שבראש הנקרה, מעגן מיכאל ובמתחם הספארי שברמת גן.
שחפית גמדית – חולפת שכיחה למדי בישראל. מקיימת בישראל מושבות קינון בבריכות המלח שבעתלית ובכמה מושבות קטנות בבבריכות דגים ומאגרים בחוף הכרמל. האוכלוסייה המקננת מגיעה ארצה באפריל ועוזבת באוגוסט-ספטמבר.
קורמורן גדול – עוף מים גדול וכהה. בזמן השחייה הגוף שקוע כמעט כולו במים ורק הראש והצוואר מזדקרים מעליהם. נוהג לפרוש את כנפיו בשמש לאחר שחייה. דייג מומחה. חורף נפוץ למדי בישראל.
פלמינגו גדול – בשנים האחרונות התבססו שתי אוכלוסיות חורפות בישראל – בבריכות המלח שמצפון לאילת ובבריכות המלח של עתלית. מתמחה בסינון סרטנים ואצות החיים במים מלוחים. הצבע הוורוד של יצורי המים מספק לציפור את הפיגמנט הצובע את נוצותיהם בוורוד.
