חולות נודדים
בדרום הארץ, בעיקר באזור אשדוד וניצנים, נותרו שטחי חולות נודדים בדמות דיונות ארוכות מטיפוס סהרון, הקרויות כך משום ששוליהן צרים יותר ביחס לגוף הדיונה, בדומה לסהר הירח. דיונות אלה מושפעות מרוחות החורף, שעוצמתן גבוהה מספיק כדי לגרוף את גרגרי החול. חולות נודדים מכוסים בכיסוי צמחי דליל בלבד.
חולות מיוצבים
דיונות אלה איבדו חלק ניכר מכושר הנדידה שלהן בתהליך איטי ומתמשך של התבססות צמחייה בהן. תחילה מתבססים בחולות צמחים שהסתגלו לחיים בחול נודד, כגון ידיד החולות המצוי ולענה חד-זרעית. צמחים אלה מייצבים עוד את החולות ומעשירים אותם בחומר אורגני ובאבק שהם כולאים בין ענפיהם. בעקבות שיפור תנאי הקיום מתבססים בחולות מיני צמחים נוספים ומייצבים בעצם קיומם את החולות הנודדים.
חוף הים
ככל שפונים צפונה משתנה הרכבו של החול. בדרום הארץ, קרוב למקור האספקה של חול, שיעור הקוורץ בו גבוה. מצפון לכרמל, בין עכו לראש הנקרה, מתמעטים מאד גרגרי הקוורץ מהנילוס, והחול מכיל שיעור גבוה מאוד של גיר שמקורו בשלדי בעלי חיים ובגיר שנסחף מהרי הגליל. סוג חול זה, שהוא חול ביוגני (מקורו בבעלי חיים) נודע בעבר בכינוי "זיפזיף".
החוף החולי דל יחסית בבעלי חיים. בעל החיים הבולט ביותר הוא חולון החוף, סרטן שחופר מחילות לעומק של עד מטר וחצי. חולות החוף משמשים גם אתרי הטלה לצב־ים ירוק ולצב-ים חום.
