הספינה ומטענה

הספינה נבנתה בשיטת "הציפוי קודם", שהייתה מקובלת בעת העתיקה. תחילה חוברו לוחות הדופן של גוף הספינה באמצעות כפיסים ואטבים במרחק של 13 ס"מ זה מזה. ירכתי הספינה והחרטום חוברו באמצעות תפירת הלוחות זה לזה בחבלים, ואחר כך הותקנו חיזוקי הרוחב – צלעות הספינה – שהוצמדו לדפנות במסמרי נחושת.

לבניית הסירה השתמשו בעצי אורן ואלון. העוגן, מסוג "הזרוע האחת", נמצא עם שרידי חבלים קשורים ללולאת ההרמה. הממצאים כללו גם כ-12.5 טון של אבנים וסלעים, רובם צפחה כחולה, שכנראה היה מטענה העיקרי של הספינה. בנוסף למטען נמצאו כלים ששימשו את צוות הספינה כגון כלי נגר ארוזים בסל, 70 כלי חרס ששימשו את הצוות וקופסאות עץ מגולפות. אחת  הקופסאות גולפה בדמות כינור והשנייה בדמות עלה ונראה כי שימשו לאחסון תמרוקים או תכשיטים. נמצאו גם שרידי ענבים, זיתים ושעורים, סל קלוע, חבלים וכמות גדולה של ענפים שריפדו את רצפת הספינה.

שימור הספינה

חלקי הספינה פורקו מתחת למים ועברו שימור באוניברסיטת חיפה. תהליך השימור ארך שבע שנים והסתיים בשנת 1996. הספינה מוצגת בחדר משלה, במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה.

בשנת 2014 החלה בבית הספר לקציני יום שבעכו בניית רפליקה של הספינה. הבונים השתמשו באותם חומרים, שיטות בנייה וכלים ששימשו לבניית הספינה המקורית. בשנת 2016 הושקה הספינה החדשה בטקס חגיגי שנערך במעגן הדיג שבחיפה. מאז עורכת הספינה הפלגות מחקר המיועדות לבחון נושאים שונים בספנות העתיקה.