עד המאה ה-19 היו הספינות בנויות מעץ, ואש נחשבה לסכנה הגדולה ביותר בעבורן. הארכיאולוגיה הימית חשפה בחוף הכרמל שרידי כלי נשק מתקופות רבות: קסדות אשוריות, איל נגיחה של ספינה הלניסטית (הגדול מסוגו בעולם), נס של יחידה יהודית בצי הביזנטי ("נס שקמונה"), חרבות צלבניות, רימוני יד של "אש יוונית", תותחים קלים וכבדים משנות השלטון העות'מאני והצוללת האיטלקית "שירה", שהוטבעה במפרץ חיפה במלחמת העולם השנייה.

הגנת החופים בתקופה המוסלמית

המוסלמים השתלטו על הארץ ב-640 לספירה. ביבשה שום כוח לא עמד בדרכם, אך בים המוסלמים היו חסרי אונים. הצי הביזנטי תקף אותם שוב ושוב והחוף הפך שטח הפקר מסוכן. המענה שמצאו המוסלמים לבעיה היה הקמת מערך מצודות חופיות (בערבית ריבאט וברבים ריבאטאת). המצודות היו אמורות להתריע על צי אויב מתקרב. הקשר של המצודות לפנים הארץ התנהל באמצעות משואות אש ועשן.

חלק מצודות נבנו בצד יישובים ואחרות עמדו בפני עצמן. המצודות אוישו בדרך כלל על ידי מתנדבים, חלקם אנשי דת שראו בנוכחות בריבאטאת את מילוי המצווה הדתית ג'יהאד – המלחמה בכופרים. במצודות גם פדו שבויים שאוניות אויב הביא לחוף.

שרידי מצודות מהתקופה המוסלמית הקדומה (שלטון האומיים, העבאסים והפאטימים) נמצאו במקומות רבים לאורך החוף כגון כפר לאם (הבונים), דור ואשדוד־ים.

לאחר התקופה הצלבנית, תחת שלטון הממלוכים והעות'מאנים, נבנו מסגדים על מקומן של המצודות. הן נשאו שמות של שם אישים קדושים, ופעם בשנה התקיימה לכבודם "זיארה" – מעין עלייה לרגל, ששימשה גם היא למטרת התראה על איום מתקרב, שכן תאריכי הזיארות נקבעו בדרך כלל לעונות הספנות. מסגדים כאלה פזורים עד היום לאורך החוף ובהם סידנא עלי (הרצליה), נבי רובין (פלמחים), נבי יונס (אשדוד) ושיח' עוואד (אשקלון).

מסגד סידנא עלי מצפון להרצליה (צילום: עומר זיו)

שוד ים

שוד ים שגשג כאשר מדינות התקשו לשלוט בימים. מקומות גבוהים ומפרצים חבויים ליד נתיבי שיט נעשו קִני שודדים וייתכן שלמטרה זו שימש בתקופה הרומית תל גדור (בתחומי גבעת אולגה). יוסף בן מתתיהו מספר שפיראטים יהודים השתתפו במרד הגדול נגד הרומאים.

בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה תקפו אבירים הוספיטאלרים ממלטה מטרות עות'מאניות בחוף הארץ ישראלי. הם פעלו כשודדי ים לכל דבר. שליט עכו, דאהר אל-עמר, שיתף איתם פעולה. רק בשנת 1856 חתמו מדינות אירופה על הצהרה המוציאה את שוד הים על כל צורותיו מחוץ לחוק, אם כי שודדי הים עדיין לא נעלמו מעולמנו.

מסע נפוליאון

בשנת 1799 תקף המצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה את ארץ ישראל במסגרת המערכה לכיבוש מצרים וסוריה. הצבא הצרפתי נע מדרום לצפון והגיע עד עכו. במשך כחודשיים צר על העיר ולבסוף נאלץ לסגת. הצרפתים סבלו מפצועים רבים וממגפת דבר שעשתה בהם שמות.

נפוליאון לא יכול היה לקבל עזרה ותגבורת בדרך הים, מפני שהאנגלים חיסלו את הצי הצרפתי בקרב הנילוס, ליד אבו קיר שבאזור הדלתה (1798).

בדרך נסיגתו, ליד דור, נאלץ צבא נפוליאון להשליך את תותחי המצור הכבדים שהאטו את התקדמותו. אחד התותחים הללו נמשה מהים והוא מוצג כיום במוזיאון המזגגה, לצד דגמים של ספינות מאותם ימים.

נפוליאון לקח אתו למסעו בארץ מדענים וחוקרים, שתיעדו את המסע במפות, באיורים ובכתב. זו הייתה החקירה המדעית הראשונה בתולדות הארץ.