בעשור הראשון של המאה-21 ביקש צוות קטן של פקחי חוף ברשות הטבע והגנים וברשות העתיקות להקים מיזם חדש – שביל הליכה שיוביל מטיילים לאורך שפת הים מראש הנקרה בצפון ועד גבול רצועת עזה בדרום. אחרי כמה ניסיונות מאכזבים זכה הרעיון לחיים חדשים בזכות יוזמה של קבוצת אזרחים מן השורה.
באותם ימים התגבשו שני מסמכי מדיניות לתכנון המרחב הימי של ישראל: האחד – מסמך מדיניות למרחב הימי, שיזם מינהל התכנון במשרד האוצר; והאחר – תוכנית ימית לישראל, ביוזמת קבוצת חוקרים ומתכננים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. למימוש התוכנית נקבעו 12 מטרות-על העוסקות, בין השאר, במיסוד מעמדו של הים כמרחב ציבורי פתוח לרווחת החברה בישראל ובטיפוח המורשת והתרבות האצורות בים ובחופיו. מטרות אלו השתלבו ברעיון להקמת שביל הים.
הרעיונות, החלומות והתוכניות החלו להתגשם בשנת 2016. נוסד צוות הקמה שחבריו היו ד“ר אליק אדלר, טל קמחי, פרופ' נגה קולינס-קריינר, ויוסי דישון, אליהם הצטרפו בהמשך שי יגל, יעקב שקולניק ואסנת אלעז. הצוות החל לבדוק מה צריך לעשות כדי להקים את התשתית המשפטית, המעשית, המדעית, הסביבתית והכלכלית של השביל. הצוות גייס מענק תמיכה נדיב מקרן פילנתרופית פרטית והתייעץ באופן שוטף וקבוע עם מספר גדול של נציגי משרדי ממשלה וגופים ציבוריים ואזרחיים, כמו גם עם חברי הוועדה הציבורית המייעצת לשביל הים ויועצים חיצוניים מומחים בתחומם.
במשך שנתיים, עם תחילת פעולתו של צוות שביל הים במסגרת המינהלית והאקדמית של אוניברסיטת חיפה, נוצרה התשתית להקמת השביל ולתפעולו. הצוות מיסד שיתופי פעולה עם גופים כגון רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, רשויות מקומיות וגופים נוספים.
הרעיון ליצירת שביל ים לאומי לישראל מתבסס על שתי מגמות עכשוויות בחברה הישראלית: האחת, התגברות העניין הציבורי בבילוי פנאי של הליכה בשבילי טיול בארץ ובחו"ל; ושנייה, התגברות העניין הציבורי בנעשה בים, בעיקר לנוכח גילוי משאבי הגז, והחשש מאיומים סביבתיים הנובעים מפעילויות פיתוח ומיוזמות כלכליות במרחב הימי.
שביל הים משמש פלטפורמה להגברת המודעות לזכותו של הציבור לגישה חופשית לחופים ולהליכה רציפה לאורכם. השביל מסייע לציבור בהגנה על חופי ישראל, שנמצאים פעמים רבות תחת לחצי פיתוח כלכליים ויוזמות נדל"ן.
קטעי השביל בגליל המערבי ובחופי הכרמל כבר מסומנים. בשנים הקרובות מתכנן צוות שביל הים לבנות את התשתית התכנונית והחוקית לסימון השביל ולהקמתו גם בשאר חופי הארץ ולקשר בין הטיילות העירוניות שכבר קיימות בערים לבין השטחים הפתוחים, עד שמדינת ישראל תזכה בשביל רציף אחד וראוי לשמו.
פרופ' נגה קולינס-קריינר בעת סימון השביל
יוסי דישון ושי יגל מסמנים את קטע החוף שבין החותרים למגדים
רובו המוחלט של הציבור בישראל מתייחס לחוף הים כמקום בילוי להעביר בו את הימים החמים של הקיץ. רק פה ושם, בקטעים נבחרים, סומנו לאורך החוף קטעי שביל קצרים, ובהם אף קטעים משביל ישראל. זה חבל, משום שלאורך החוף יש ערכי טבע יפהפיים ואתרי עבר מרתקים וחשובים שנעלמים מעין הציבור, אולי דווקא בשל קרבתם לריכוזי האוכלוסייה העיקריים של ישראל. שביל הים נועד לחשוף את אותם ערכים לציבור ולהעמיד את חוף הים הישראלי במקום הראוי לו כמרחב טיולים מעניין.
שביל הים אינו מכוון רק לאוהבי ההליכה והים בישראל. אנו מאמינים שהנגישות הגבוהה של השביל, הקרבה לאמצעי תחבורה ציבורית והאפשרות לטייל בו גם בקיץ, תמשוך לשביל הים לא רק ישראלים, אלא גם תיירים מחו"ל.
בשנים האחרונות, בעיקר עם גילוי מאגרי הגז הגדולים בים התיכון, גבר מאד העניין הציבורי במרחב הימי של ישראל. זהו שטח ענק, המשתרע על פני כ-27,000 קמ”ר, גדול בכ-30% משטחה היבשתי של המדינה. גבול המרחב הימי של ישראל נמצא במרחק של 165 ק"מ מהחוף.
במרחב הזה טמון פוטנציאל אדיר להתפתחות החברה והכלכלה הישראלית – אספקת גז ואנרגיה, התפלת מי ים, דיג וחקלאות ימית ומקום לפעילויות פנאי, ספורט ונופש. אלא שלפעילויות אלה יש השלכות סביבתיות וטמון בהן איום על הסביבה הימית והחופית. לפיכך, עלינו להביא לשיח ולמודעות הציבורית את מקומו וחשיבותו של המרחב הימי.
נקודת הפתיחה שלנו אינה מזהירה. אורכה של רצועת חוף הים התיכון שלנו עומדת על 198 ק"מ בלבד. כ-36 ק"מ מהם סגורים לציבור מכיוון שהם משרתים מתקני תשתית, נמלים, תחנות כוח, מתקני צבא וביטחון. כ-99 ק"מ מחופי ישראל הם שמורות טבע ימיות וחופיות בשלבים שונים של הכרזה ואישור. כ-14 ק"מ הם חופי רחצה מוכרזים ורק כ-109 קילומטר נחשבים חופים פתוחים ובלתי מוכרזים. מצד שני, לאורך חופי הים יש עשרות אתרי ארכיאולוגיה, היסטוריה ומורשת שחובה לשומרם למען הדורות הבאים.
לא תאמינו כמה דברים מעניינים חושף שביל הים
