לעיתים חבילה של שכבות כורכר אינה מקבילה לשכבות אחרות באותו רכס, תופעה הקרויה שיכוב צולב מקורה בפעולת הרוחות על הדיונה המקורית לפני שהתאבנה.

רכסים ומרזבות

במישור החוף, מראש הנקרה בצפון ועד חופי סיני ניצבים חמישה רכסי כורכר מקבילים לחוף, כעדויות לקוי חוף קדומים. רכסי כורכר נוספים נמצאים על מדף היבשת, בעומקי מים שבין 30 עד 100 מטר, גובהם לרוב 20–40 מטרים ורוחבם עשוי להגיע למאות מטרים. הרכסים אינם רציפים לכל אורכם. הם ערוכים כסדרות של גבעות וביניהם קיטועים, בשל מעברי נחלים שיורדים מההרים לים. בדרום מישור החוף מספר הרכסים גדול ממספרם בשרון ובצפון הארץ.

בין רכסי הכורכר נמצאים שטחים מישוריים המכונים מרזבות. בתקופות מסוימות חסמו רכסי הכורכר את מעבר הנחלים לים ובמרזבות נוצרו ביצות. המאבק בביצות התנהל כבר בימי קדם ובמקומות אחדים כגון נחל אורן ונחל פולג נחפרו בתקופה הרומית ואולי אף קודם לכן פרצות כדי לאפשר למי הנחלים להתנקז ובכך לאפשר את עיבוד הקרקע שנחשפה. בראשית המאה ה-20 יובשו רוב הביצות ואדמתן מנוצלת לעיבוד חקלאי ולבריכות דגים. במרזבות עוברים קווי תחבורה ראשיים ובהם כביש 4, כביש 2 ומסילת ברזל.

רכס הכורכר החופי

רכס הכורכר החופי נמנה עם התופעות הנופיות הבולטות בישראל. הרכס החופי משתרע, עם הפסקות פה ושם, בין מישור חוף הכרמל לעזה. בחלקים רבים מהרכס, מגבעת אולגה דרומה, נוצר מצוק זקוף ומרשים המתנשא עד כ-40 מטרים מעל חוף הים.

המצוק נוצר על ידי גלי הים המכים ברכס הכורכר וממוטטים את חזיתו המערבית. נסיגת המצוק נמשכת גם כיום, ייתכן אף שבקצב מזורז. כיום מגיעות לחופי הארץ כמויות קטנות יחסית של חול, רצועת החוף נעשית צרה יותר ובשל כך הגלים מכים בבסיס המצוק בכוח רב וממוטטים אותו. גורמים נוספים שעשויים להשפיע בכיוון זה הם עלייה במפלס פני הים עקב שינויי אקלים, וכן בניית מבנים ימיים כגון מעגנות ונמלים לאורך החופים. במקומות מסוימים נערכו מבצעים להזנת חול לחוף, כדי להגן על המצוק מפני קריסה.

כורכר טובל בים

ממערב לחוף נמצאים רכסי כורכר השקועים בים. נראה כי הם נוצרו בשיאם של עידני קרח במיליון השנים האחרונות, בהם היה מפלס פני הים היה נמוך אף בכ-120 מטר מהמפלס הנוכחי, וקווי החוף באותם ימים השתרעו הרחק ממערב לקו החוף של ימינו. רכסי הכורכר הטבולים בים יוצרים תשתית למערכת אקולוגית המקיימת מגוון ביולוגי ימי עשיר.

חמרה וכורכר

לעיתים, בין שכבות כורכר נמצאות גם שכבות דקות יותר של חול חרסיתי וחמרה. שכבות אלה נוצרו כנראה על דיונות החול העתיקות, בתקופות שבהן הסעת החול נחלשה. ייתכן שכל שכבת חמרה כזו נוצרה בד בבד עם שכבת הכורכר שמתחתיה כחלק מתהליך יצירת קרקע, שבמהלכו נשטף הגיר לעומק ומתגבש שם יחד עם גרגרי החול ליצירת כורכר. בד בבד, קרוב לפני השטח, נשאר חול חסר גיר המתעשר במרכיבים חרסיתיים לא גיריים, שהופך לחמרה. סברות אחרות טוענות שהחמרה נוצרה על כורכר בתקופות גשומות, שבהן נשטף הגיר מהחול.

סלע חוף

אין לבלבל בין הכורכר לסלע חוף (Beach rock). סלעי חוף נוצרים באזור הכרית, האזור הנתון להשפעת תנודות הגאות והשפל. אלה הם גושי סלע נמוכים, שונים במראם מכורכר, ונטויים בשיפוע מתון אל הים. סלעי חוף נוצרים מהתלכדות של שברי כורכר וגרגרי חול באמצעות מינרלים גיריים שהופכים למעין מלט. הם נוצרים במהירות, במשך שנים ספורות ולעתים אפשר לזהות בהם שברי בקבוקים וחפצים שנלכדו בסלע.