מבצר עתלית

בשנת 1218 ציווה המלך הצלבני ז'אן דה בריין על בניית מבצר בעתלית, תגובה על בניית מבצר מוסלמי בראש הר התבור. הבונים ניצלו חצי אי טבעי כדי ליהנות מההגנה שמספק הים משלושת עבריו.

בעת החפירה לבניית יסודות המבצר נתקלו הבונים בחומה מסיבית, כנראה של עתלית הפיניקית, וגילו בה מטמון של מטבעות זהב שטרם ראו כמותם. הצלבנים האמינו שהמשיח שלח להם את המטמון כדי שיוכלו לממן בו את הוצאות הבנייה הגבוהות.

בניית המבצר מיוחסת למסדרים הצבאיים של הצלבנים – הטמפלרים, הטבטונים ועולי רגל נוצרים. עם סיום בנייתו, נקרא המבצר בלטינית Castellum Peregrinorum, מבצר עולי הרגל, על שם אלו שעזרו לבנותו. דוברי הצרפתית כינו אותו שאטו פְּלֶרֶן.

מבצר עתלית כלל מגדלי שמירה גבוהים וחזקים. מצד היבשה, במזרח, נחצב חפיר שאפשר היה להציפו במי ים. שרידי מגדל העוז, היחיד ששרד מתוך שלושה מגדלים, נראים היטב גם בימינו. ממזרח למבצר התפתחה עיירה צלבנית שחסתה בצלו של המבצר האימתני.

בשנת 1291, לאחר נפילת עכו לידי הממלוכים, נותר מבצר עתלית המעוז הצלבני האחרון בארץ ישראל. מגיניו הבינו שאפסה תקוותם לאושש את הממלכה ופינו אותו בדרך הים. רק שישה שבועות לאחר שהצלבנים עזבו את הארץ הבחינו המוסלמים שהוא נטוש והרסו את שעריו ומגדליו.

בתקופה העות'מאנית שימשו אבני המבצר לבניית ביצורים בעכו, בחיפה ואפילו בביירות. מבצר עתלית הוא מופת ליכולת הבנייה המרשימה של ממלכת הצלבנים ולאמנות הביצורים המתקדמת שלה.

בית הקברות הצלבני בעתלית

מצפון-מזרח למבצר, ליד שפת הים, השתמר בית קברות צלבני, שבו זוהו לפחות 1,700 מצבות. חלקן פשוטות, עשויות אבני כורכר בלתי מעובדות. אחרות בנויות מאבנים גדולות ועליהן תבליטים מתבליטים שונים המתארים כלי עבודה של המת, צלב או עוגן ברזל. המתים הונחו כשהם שוכבים על גבם, ראשם למזרח וידיהם מונחות לצדי הגוף או משוכלות על חזם.