זכות הציבור על חופי הארץ

אחד העקרונות החשובים המנחים את המאבקים לשמירת החופים הוא זכות הציבור לגישה ומעבר חופשי בחופים. שביל הים הוא חלק ממאבק זה.

הנמלים העתיקים מוגנים לכאורה בזכות חוק העתיקות, והשטחים הפתוחים מוגנים ברובם על ידי חוק החופים, אולם שני חוקים אלה אינם מונעים פיתוח מסחרי תיירותי שעלול לשנות לחלוטין את אופיו של אזור החוף. בשנת 2022 הסתיים החוזה ההיסטורי של החברה לפיתוח קיסריה עם המדינה, ולחברה יש תוכניות שאפתניות לפיתוח האזור שבבעלותה.

קיבוץ נווה ים ויישובים אחרים לאורך החוף עוברים הפרטה והרחבה, עם סכנה להשתלטות בלתי חוקית על קרקעות. הישוב עתלית סופח למועצה אזורית חוף כרמל ויחד עם חברת המלח לישראל רואה בבריכות המלח את עתודת הפיתוח העיקרית. הבסיס הצבאי הסמוך נבנה באופן מסיבי, מבלי שיהיה כפוף לחוק החופים וללא הערכה של השפעת הבינוי על נוף התרבות. כל אלה הן דוגמאות ספורות למצב הקשה.

בזכות דעת הקהל נרשמו הישגים מסוימים בשמירת החופים, בעיקר בשל פעילותם הבלתי נלאית של ארגונים כגון אדם טבע ודין, צלול, החברה להגנת הטבע וארגונים מקומיים ובהם כחול וירוק בחוף הכרמל.

בעתיד צפויים מאבקים כנגד ייבוש הים והקמת איים מלאכותיים בעיקר למתקני תשתית שעדיף להרחיקם מהחופים. גם תכנון וביצוע של פרויקטים מסוג זה, ראוי שיבוצעו בזהירות ובקפדנות רבה. בישראל כבר יובשו שטחי ים ובהם רחוב העצמאות בחיפה ושטחי האחסון והתפעול של הנמל החדש במפרץ חיפה. אם מגמה זו תימשך, יש לעשות זאת בזהירות רבה.

החוק לשמירת הסביבה החופית התשס"ד – 2004

כלי משפטי חשוב בהגנה על חופי הים של ישראל הוא החוק לשמירת הסביבה החופית, שנחקק בשנת 2004. בעקבות החוק הוקמה הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף). החוק קובע כי כל אדם הפוגע בסביבה החופית ללא היתר, או שאיננו נוקט באמצעים לשימור הסביבה החופית ולהשבת המצב לקדמותו בהתאם להיתר שניתן לו – עובר עבירה פלילית שדינה מאסר או קנס משמעותי.

הסביבה החופית מוגדרת בחוק בצורה ברורה: כל שטח מימי החופין של ישראל ו־300 מטרים ביבשה שיימדדו מקו החוף. פגיעה בסביבה החופית מוגדרת בחוק כפעולה של אדם הגורמת לשינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית או בשימור של הסביבה החופית. החוק אף מציין במפורש שורה של פגיעות אפשריות בסביבה החופית. החוק חל על חופי הים התיכון ומפרץ אילת ומאפריל 2008 גם על חופי הכנרת.

הגישה העומדת ביסוד החוק היא שהסביבה אינה רק סביבה ביולוגית ואקולוגית, אלא גם סביבה תרבותית, חברתית וכלכלית.

מטרות החוק לשמירה על הסביבה החופית

1. להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר את הפגיעה בהם.
2. לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור ולדורות הבאים.
3. לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית.
4. לשמור על זכות הציבור למעבר חופשי לאורך חוף הים (סעיף 5 לחוק).

​דוגמאות לפעולות העלולות להוות פגיעה בחופים 

1. פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית.
2. פגיעה בטבלאות גידוד ומסלע, במערות ובמצוקים טבעיים, בדיונות חול ובאזורי שפך של נחלים, המצויים בסביבה החופית.
3. פגיעה בקו המגע בין הים והיבשה ושינויו.
4. פגיעה בזרימה ובתנועה הטבעית של החול החופי ומי הים.
5. גרימת סיכון או נזק לאזורי מחיה של מיני צומח או בעלי חיים, ולרבייתם בסביבה החופית.
6. פגיעה באתרי מורשת ועתיקות כהגדרתם בחוק העתיקות, הנמצאים בסביבה החופית.
7. פגיעות נוספות כגון פגיעה בניקיון הסביבה החופית, השלכה ואי פינוי של פסולת בנין ופסולת ביתית בתחום הסביבה החופית, פגיעה בשהיית המתרחצים בחוף, חסימת החוף וגידור החוף וסגירתו למעבר חופשי.

הוועדה לשמירה על הסביבה החופית

​הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחוף) הוקמה מתוקף חוק שמירת הסביבה החופית. הוועדה מופקדת על שמירה ואיזון בין שיקולי התכנון לבין הערך של השמירה על הסביבה החופית, וזאת בהתאם לעקרונות, לתנאים ולסייגים שנקבעו בחוק. חוק שמירת הסביבה החופית העניק למשרד להגנת הסביבה כוח כפול בוועדה (שני חברים בעלי זכות הצבעה) מתוך הבנת חשיבות השיקולים הסביבתיים בבחינת תוכניות בחופי הים.