משנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר קריסת ענף הדיג בים הפתוח, נבנו בריכות דגים של מים מתוקים בעורף החוף, בעיקר בחוף הכרמל ועמקי הצפון, וגם במקומות אחרים בארץ שנמצאו בהם אדמות ביצה ומים מליחים שלא התאימו לגידולים חקלאיים אחרים. הקרקעית החרסיתית של המרזבות שבין רכסי הכורכר בחוף הכרמל התאימה במיוחד למטרה זו, שכן היא חסכה במשאבים הדרושים לאיטום הבריכות.

בבריכות גידלו תחילה קרפיונים בלבד. במשך הזמן נוספו מינים רבים אחרים – אמנון, בורי (קיפון), דניס (ספרוס זהוב), לברק ומוסר. לאחרונה החלו לגדל גם מיני דגים מיובאים (ברמונדי) ודגי נוי (קוי). בימינו נעשים ניסיונות לפתח חקלאות ימית ולגדל דגים ואצות בים בצורה ברת־קיימא, ולהרחיב בכך את האפשרויות לייצור מזון.