גבול המרחב הימי של ישראל עובר באמצע הדרך בין ישראל וקפריסין, במרחק של 130 עד 170 ק"מ מהחוף. מעמדו המשפטי של קו הגבול הימי עם לבנון ועם מצרים ורצועת עזה טרם נקבע סופית.

שטח המים הכלכליים של ישראל משתרע על פני 26,000 קמ"ר, גדול יותר משטחה היבשתי של המדינה. לשטח זה יש פוטנציאל נרחב להתפתחות בתחומים רבים ובהם אנרגיה, תחבורה, חקלאות, מזון ותיירות. כל אלה מתנגשים לעיתים קרובות אלה באלה, וכולם יחד מאיימים על האיזון העדין בסביבה הימית.
בהעדר תכנית אינטגרטיבית למרחב הימי וכלי ניהול אפקטיביים ליישומה, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך לפיתוח ולסביבה הימית גם יחד. משרדי הממשלה עוסקים באישור מסמך מדיניות למרחב הימי, ובסיום חקיקת חוק האזורים הימיים יוגדרו החזון, עקרונות התכנון והניהול וכללי הפעילות של השימושים השונים במרחב הימי, תוך ניצול הזדמנויות להסדרת קונפליקטים

בראייה כוללת וארוכת טווח. מסמך מדיניות רחבה למרחב הימי (תוכנית ימית לישראל) שחובר בידי צוות מומחים בטכניון והוגש לממשלה, וכן מסמך המדיניות הממשלתית, הביאו בשנת 2001 להקמת מרכז המידע הימי לאומי, הפועל במכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה כדי לרכז, לתעד, לשמור ולהפיץ נתונים על הסביבה הימית של ישראל, ולהפיק מהנתונים מידע שימושי. המרכז פועל בדומה למרכזי המידע הימי שקיימים ביותר מ־60 מדינות ומייצג את ישראל במערכת הבינלאומית לחילופי מידע ימי (IODE).