לבנון הירקון

מבצע הצלה הירואי להצלת הדג לבנון הירקון (Acanthobrama telavivensis) מכליה נערך בחורף 1999. נחלי מישור החוף חרבו לגמרי וגזרו כליה על הדג הכסוף והקטן הזה, תת-מין אנדמי לישראל. רשות נחל הירקון, המחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ורשות הטבע והגנים פעלו להצלת הדג. נציגים משתי האוכלוסיות האחרונות של הדג, ששרדו בירקון ובעין תות, גודלו באקווריומים עד יעבור זעם והושבו מאוחר יותר לטבע בצורה מבוקרת. לבנון הירקון ניצל.

צב־רך

מוצאו של הצב הרך (Trionyx triunguis) מאפריקה והוא הגיע אל המזרח התיכון מהדלתה של הנילוס. אוכלוסיות של צב־רך חיות בימינו בישראל, בלבנון, בסוריה ובטורקיה. זהו בעל חיים אוכל־כל, הניזון ממגוון רחב של בעלי חיים, צמחים ואף מפגרים. כמו זוחלים אחרים, גם הצבים הרכים זקוקים לחום השמש ולכן ניתן לראותם יוצאים להתחמם על אבנים בגדות הנחל.

בעבר היה הצב הרך נפוץ בכל נחלי החוף, אך בשל זיהום הנחלים וציד פרוע נעלמו הצבים מרוב הנחלים והם מוגדרים כמין בסכנת הכחדה. כיום עיקר האוכלוסייה מתרכזת בנחל אלכסנדר, שם נמצא גם אתר הקינון העיקרי שלהם, אך ניתן למצוא אוכלוסיות קטנות של צב־רך גם בנחלי חוף אחרים שזכו לשיקום. אוכלוסיית צבים רכים הועברה גם אל אגם החולה, שם התבססה יפה.

שלדג לבן־חזה ופרפור עקוד

שני מיני עופות אלה מנצלים היטב את גופי המים בשפכי הנחלים כדי לצוד לפרנסתם חרקים ודגים קטנים. השלדג לבן־החזה ניכר היטב בצבעיו העזים. בייחוד בולט הצבע הכחול. קל לזהות אותו גם על פי קולו העז. פרפור עקוד מסתפק בצבעים שחור ולבן וקל לזהותו בשל מנהגו לרפרף למעל הים כמו מסוק עד לרגע שבו הוא מגלה טרף ואז צולל למים כדי ללוכדו.

שפיריות ושפריריות

במקווי מים מתוקים ובהם גם נחלי החוף, אי אפשר להתעלם מהשפיריות – מהחרקים הססגוניים והמרתקים ביותר שהעניק לנו הטבע. ראשית, השפירית היא טורפת, ומנצלת לשם כך את מהירות תעופתה וכושר התמרון שלה. יש האומרים שזהו החרק המהיר בעולם. השפיריות ניחנו בעיניים גדולות, המעניקות לה מבט בטווח של כמעט 360 מעלות. העיניים מצוידות באלפי עדשות, המעניקות לה כושר ראייה מעולה. שפיריות מתקיימות בעולמות כבר מתקופת היורה (לפני כמעט 200 מיליון שנה).

שפיריות טורפות חרקים זעירים תוך כדי תעופה. היא זקוקה למים לרבייתה. היא טובלת במים את קצה בטנה ומשחררת לתוכם ביצים. הזחלים שבוקעים מהביצים מתחילים את חייהם כיצורים שחיים במים, עד לשלב שבהם הם נעשים בוגרים.

מינים נפוצים של שפיריות הן שפירית אדומה ושפירית הארגמן (לאדומה כנפיים שקופות ואצל שפירית הארגמן עורקי הכנפיים אדומים).

דומות לשפיריות הן השפריריות. הכנפיים האחוריות שלהן דומות לקדמיות (אצל שפיריות הכנפיים האחוריות מתרחבות בבסיסיהן). השפריריות יכולות לקפל את הכנפיים מעל לגב, דבר ששפיריות אינן יכולות לעשות. העיניים קטנות יותר ומופרדות זו מזו.

סרטן הנחלים

סרטן הנחלים חי במים מתוקים והוא מצויד לשם כך בזימים, ובאמצעותם הוא נושם בתוך המים. בכל זאת, סרטן הנחלים יכול לשאת מים בגופו ולנצל אותם לנשימה על פני האדמה. הוא נוהג להסתתר מתחת לאבנים ובמחילות קטנות שהוא חופר בעומק לא רב בתוך המים. לאחר ההפריה הנקבה נושאת זמן מה את הביצים בבטנה ואף את הסרטים הצעירים שבוקעים מהן.

נחש מים משובץ

נחש מים משובץ הוא היחיד מבין הנחשים בישראל שחי במים. הנחש אינו ארסי. הוא פעיל ביום ובלילה וניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ופרוקי רגליים. נחש מים משובץ יכול לחיות גם מחוץ למים. כאשר הוא חש בסכנה, הוא מפריש נוזל בעל ריח דוחה כדי להרחיק ממנו את הטורפים.

לוטרה מצויה

הלוטרה המצויה (Lutra Lutra), טורף בגודל בינוני ממשפחת הסמוריים, מסמלת את גורל החי בנחלים. היא חיה באזורי נחלים ומקווי מים וניזונה מדגים ומסרטנים. בעבר הייתה הלוטרה נפוצה בנחלי מישור החוף, מנחל בצת בצפון עד נחל שורק בדרום. בשל הרס בתי גידול, ציד ודריסה נעלמו הלוטרות כליל מנחלי החוף. פרטים מעטים חיים עדיין בעמק בית שאן, בכנרת ובעמק החולה.

בשנת 2007, לאחר שנים רבות של היעדרות, התגלו "סימני לוטרות" בנחלים נעמן וקישון. בשנת 2013 הוקם מרכז רבייה מיוחד ללוטרות בגן החיות התנ"כי שבירושלים, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים והמרכז ליונקים של החברה להגנת הטבע. פרטים שנולדים במרכז הרבייה משוחררים לטבע, בניסיון לחזק את האוכלוסייה הנמצאת בסכנת הכחדה.

תנין היאור

עד לפני כמאה שנה, חיו עדיין תנינים בטבע בארץ. תנין היאור (Crocodylus niloticus)  חי בנחלי הארץ מאז ומעולם, אך ריכוז גדול שלו היה בנחל תנינים ובסביבתו, והוא העניק את שמו לנחל ולעיר שהתקיימה שבשפכו – קרוקודילופוליס.

תנין היאור הוא תנין גדול המגיע עד לאורך של חמישה מטרים. רוב שעות היום רובצים התנינים במים וצדים את מזונם. כאשר טמפרטורת המים נמוכה, הם עולים לגדת הנהר ומתחממים בשמש ללא תזוזה. תניני היאור טורפים כל בעל חיים שביכולתם להרוג, החל מחסרי חוליות ודגים, וכלה ביונקים גדולים, חיות משק ואף בני אדם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים, הופכים אותם לציידים אפקטיביים של טרף גדול. עם זאת, התנינים הם גם אוכלי נבלות וממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בכך שהם אוכלים גוויות שנמצאות בתוך המים.

ב-1864 ניצוד בארץ תנין נילוס ענק, על פי בקשתו של חוקר הטבע הנודע הנרי בייקר טריסטרם. התנין האחרון ניצוד כנראה בתחילת המאה העשרים. ישראל הייתה הנקודה הצפונית ביותר שבה חיו תניני יאור, וכיום ניתן למצוא אותם בטבע רק ביבשת אפריקה. לאחר שהפכו למין בסכנת הכחדה, נעשים בשנים האחרונות מאמצים להגן על תנינים, בעיקר בשמורות טבע ובפארקים לאומיים, ונחקקו חוקים מחמירים הנוגעים לסחר בעורם.

בארץ פועלות חוות תנינים בחמת גדר, בחוות קרוקולוקו שבעיר אובות (חצבה) ובגני החיות הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי בירושלים.